Home 
NEWS Israeli in Singapore Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 231
NEWS Israeli in Singapore Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 231
ישראלי בסינגפור - 231
|
|
|
||||||
|
||||||
|
כמה מילים על נתינה
השבוע נפתחה המגבית היהודית הראשונה. פרשת השבוע עוסקת במסע גיוס הכספים הראשון בהיסטוריה. משה יזם את גיוס הכספים כדי לבנות את משכן האלוקים במדבר, וכן כדי לרכוש את כל החומרים הנחוצים לכלים המיוחדים הנדרשים לקיום הטקסים המקודשים. זהו, אם כן, זמן הולם לשוחח על אמנות הנתינה.
הרב הקדוש ישראל מרוז'ין אמר שאמנם אנשים מסוימים טוענים כי "השוטה נותן ואילו הפיקח לוקח", אולם המסורת היהודית מלמדת אותנו שאלה שנותנים וחושבים שהם אך ורק נותנים, הם למעשה השוטים. אך אותם אנשים שנותנים ומבינים שבעת ובעונה אחת הם גם מקבלים, הם האנשים הפיקחים והחכמים באמת.
האמת היא, שבנתינה אנו למעשה מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. אנו מקבלים לא רק פיסת שמיים בגן העדן המרוחק, אלא כאן ועכשיו. ברור שבמערכות היחסים שלנו – במשפחה, בעסקים או בקשרינו החברתיים – אנו לרוב מקבלים נדיבות תמורת נדיבות, ואנו מגלים כי הצד השני נענה ומשיב בדרך דומה של נתינה. אולם עצם העובדה שעשינו מעשה טוב, מעשה שהוא נכון, אמיתי ואצילי, מעניק לנו תחושת סיפוק רבה.
עובדה זו שופכת אור על הביטוי הלא שגרתי בדבריו של אלוקים למשה בפרשת השבוע, "ויקחו לי תרומה" – כלומר, והם יקחו עבורי תרומה. מדועיקחו? הרי אין ספק שלתת תרומה יהיה מונח מדויק יותר. אולם מאחר שכשאנו נותנים אנו גם מקבלים, הרי המילה "יקחו" הולמת ומתאימה. מאותה סיבה, אנו מוצאים שהביטוי העברי "גמילות חסדים" מופיע תמיד בלשון רבים. כיוון שבכל פעם שבה מישהו עושה מעשה חסד אחד ויחיד, לפחות שני בני אדם מרוויחים מכך – הנותן והמקבל גם יחד.
במשך השנים ראיתי אנשים טובים, אנשים נותנים, שחלקו עצמם עם אחרים וטיפלו בהם, אולם לאחר שנים של נתינה, הם הפסיקו לתת. מדוע? – מפני שהם נתמלאו תסכול מחוסר ההערכה על כל עבודתם הקשה. אחרי כל מה שהם עשו למען אחרים, הם לא קיבלו אפילו ברכת "תודה רבה". כך שהם התאכזבו, התפכחו מאשליותיהם ובמקרים מסוימים אפילו נעשו מרירים. הם פרשו מחיי הציבור ומהמשרות שהם מילאו בשירות הקהילה.
כמה עצוב שאנשים אלו לא נוכחו לראות ולדעת, שאפילו אם בני אדם בדרך כלל לא רוחשים הערכה והכרת תודה על מאמצים שאחרים עשו בשבילם, עדיין אלוקים הכל-יכול מבחין בכל מעשה של חסד וצדקה שאנו עושים ומשיב לנו כגמולנו בדרכו שלו ובשפע הברכות שהוא מרעיף עלינו.
מוסד הרבנות הוא אחד המקצועות המסייעים לציבור. כל מי שמחזיק במשרה קהילתית לא רק נושא דרשות ומלמד תורה, אלא הוא נקרא לשרת את קהילתו על ידי ביקורים, מתן סיוע, ייעוץ, ניחומים. ואם כי זו עבודה שיכולה להיות מאוד תובענית ותכופות גם מתישה מבחינה רגשית, הרי היא בלי ספק מקור לסיפוק עמוק, במיוחד כשהרב מצליח להביא תרומה משמעותית לחייהם של אנשים.
ישנם כמובן אנשים רבים שהייתה לי הפריווילגיה לסייע להם בדרך זו או אחרת במשך השנים. לדעת שהצלחתי לעזור למישהו להתגבר על משבר, לעודד את רוחו בבית החולים, או להעניק לו תקווה ונחמה בשעת אובדן – כל אלו הביאו לי תחושה עמוקה של תכלית ומשמעות בחיים. נכון שאני הייתי הנותן במצבים האלה, אבל קיבלתי חזרה עשרת מונים! הודות לכך שסייעתי לאדם במצוקה, חיי הפכו הרבה יותר משמעותיים וראויים.
על כן, בכל פעם שאתם חושבים שאתם עושים הרבה מפני שעשיתם דבר-מה למען מטרה נעלה, זיכרו כי אתם מקבלים הרבה יותר משאתם נותנים. הבה נהיה כולנו נותנים ומעניקים, ונבוא על הברכה.
החיוך השבועי
קצרים:
השופט במשפט גירושין :
שקלתי את הטענות בכובד ראש והחלטתי לתת לאשתך מזונות של 2,000 ₪ לחודש
הבעל: זה יפה מאוד מצילך וגם אני אשתדל לשלוח לה כמה ג'ובות מדי פעם...
אישה הוחשה לחדר מיון, הרופא בודק אותה , ניגש לבעל ואומר
"אני מאוד מודאג, אשתך ממש לא נראית טוב"
הבעל עונה : נכון אבל היא מבשלת נהדר וממש טובה לילדים...
בחדר הניתוח האחות כל הזמן אומרת :
"תירגע זה ניתוח פשוט, כבר עשינו אותו מאות פעמים"
החולה עונה: "אני רגוע לחלוטין"
האחות : "אני לא מדברת אליך, אני מדברת למנתח"....
הרב, אתה יודע למה אני לא בא לבית הכנסת?
שאלה:
רבי, אתה יודע מדוע אינני הולך לבית הכנסת? פעם הייתי הולך, אבל אז שמתי לב שבבית הכנסת מעניקים יותר כבוד לאנשים העשירים ומתעלמים מאנשים פשוטים כמוני. לכן הפסקתי ללכת. אם אתה צריך להיות עשיר כדי לזכות ביחס זה לא מתאים לי. האם אני צודק או לא?
תשובה:
אתה האדם השלישי השבוע שמסביר לי מדוע הוא לא הולך לבית הכנסת. זה קורה לי כל הזמן. כמעט בכל אירוע שאני הולך אליו, מישהו בא אליי ואומר, "רבי, אתה יודע למה אני לא בא לבית הכנסת...?"
מעולם לא שאלתי אף אחד למה הוא לא הולך לבית הכנסת. אני אפילו לא מכיר את האנשים האלה, ועם זאת הם מרגישים צורך לשתף אותי בתלונות שלהם על היהדות, או על איזה רב לא נחמד או על חזן שחצן, על סבא שהכריח אותם להתפלל או על אלוקים שלא ענה על תפילותיהם.
מצחיק, אבל אינני מרגיש בצורך להצטדק בפני רופא השיניים שלי ולומר לו למה אני אף פעם לא הולך אליו, או להתנצל בפני מכון הכושר המקומי על כך שהם אף פעם לא רואים אותי. ועם זאת, כאשר אנשים רואים רב, הם נתקפים דחף עז להסביר את היעדרותם מבית הכנסת.
אלא שהאנשים שכן באים לבית הכנסת, לא נראה כי יש להם סיבה טובה בגללה הם מגיעים. אפילו אדם שלא היה בבית הכנסת מזה שנים, יכול להגיע לתפילה, ובלי כל הצדקה להופעתו הפתאומית, הוא נכנס, לוקח סידור ומתיישב כאילו היה שייך לשם מאז ומעולם.
כיוון שכן – הוא שייך לבית כנסת. יהודי לא זקוק לסיבה להיות בבית-כנסת. אין צורך בכל הסבר. רוב הזמן, הוא עצמו לא יודע מדוע הוא התחיל לבוא לבית הכנסת. ולכן הוא לא מתחיל לחפש לכך צידוקים הגיוניים. אתה צריך סיבה רק כדי לא לבוא לבית הכנסת. אבל כדי ללכת – אינך זקוק לסיבה כלשהי. אני נמצא כאן מפני שאני יהודי, וללכת לבית-כנסת זה מעשה יהודי.
לכן אני אוהב לשמוע את כל התירוצים האלה שאנשים מציגים בפניי על כך שאינם באים לבית הכנסת. יהודי זקוק לסיבה כדי לא להתחבר ליהדות. לחלקם יש סיבות די טובות, כמו שלך. אבל בכל זאת, אלא סיבות בלבד. יהודי אינו זקוק לסיבה להתחבר אל היהדות. היהדות היא מי שאנחנו.
אם אינך אוהב את בית הכנסת שלך, מצא לך בית כנסת אחר. עד שתמצא, כל הסיבות שבעולם לא ישנו את העובדה שאתה יהודי, ויהודי רוצה להיות יהודי.
|
||||||
|
||||||
|
החצי השני של המטבע
רבי אברהם בנימין שרייבר, מחבר הספר כתב סופר, היה מאושר. לאחר שהשקיע שנים במאבק למען מערכת החינוך היהודית, הממשלה האוסטרו-הונגרית העבירה חוק המכיר בזכות הקהילה היהודית למערכת חינוכית דתית משלה.
הוא החליט לערוך סעודת הודיה ענקית אליה הזמין את רבנים, תלמידי חכמים ומנהיגי הקהילה.
יתכן שמעולם לא הייתה אסיפה דומה לזו בפרסבורג. במהלך הערב עלו הרבנים בזה אחר זה ונשאו דברי תורה מאלפים. השעות חלפו מבלי משים. המאכלים והמשקאות תפסו מקום משני ובקושי נחרתו בתודעתם הנשגבה של הנוכחים בהתכנסות מיוחדת זו.
השמחה גדלה כאשר גם הכתב סופר מכיסאו והחל לדבר בהתרגשות. ללא כל הקדמה הוא הכריז שלכבוד האירוע ברצונו לשתף את הנוכחים במשהו מיוחד. לא רק שהם מעולם לא ראו זאת, אלא הם גם מעולם לא דמיינו שזה קיים.
כשכל העיניים והאוזניים מכוונות אליו, הוא הוציא את ארנקו והוציא ממנו חפץ זעיר עטוף במשי. כשהסיר בזהירות את העטיפה, יכלו כולם לראות שזה מטבע כסף קטן ועתיק.
"רבותיי", הוא אמר, "זקניי, מוריי וידידיי. אתם מביטים במחצית השקל אמיתית אשר נתרמה לבית המקדש לפני אלפיים שנה (על-פי שמות ל, יא–טז, שמות לח, כה–כח; משנה, מסכת שקלים וכו'). ירשתי אותה מאבי הקדוש זצ"ל, היה זה אוצר סודי במשפחתנו מזה דורות רבים. אינני חושב שקיים בעולם עוד אחד כזה כיום. עד ערב זה, מעולם לא חשבתי להציגו בפומבי".
כל הנוכחים לטשו עיניים בתדהמה. מחצית שקל מתקופת בית המקדש! כולם רצו לגעת בו, לחוש אותו, לבחון אותו מקרוב. המטבע עבר מיד ליד. דיונים נלהבים התעוררו בכל החדר באשר למשקלו, לצורתו ולאופן השימוש בו. הקולות הלכו וגברו.
לפתע חדר קול רך מבעד להמולת הוויכוחים המלומדים. רב אחד שעדיין לא ראה את המטבע מקרוב, שאל היכן הוא. איש לא יכול היה לענות לו. המטבע נעלם!
כולם החלו לחפשו בבהלה. הם גיששו על פני כל הרצפה ובדקו תחת הכלים ודברי מזון שנותרו על השולחן. המטבע יקר המציאות, הפריט בעל הערך שלא יסולא בפז, לא נמצא בשום מקום.
דממה ירדה על החדר ההומה אדם. כל העיניים פנו אל המארח הנכבד. ניכר היה בו בכתב סופר שהוא נרגז ומודאג ביותר. פניו היו חיוורים כשלג נוכח אבדן המטבע הייחודי שנשמר בידי משפחתו במשך דורות רבים כל כך.
הוא עמד במקומו, הביט על סביבותיו ופנה שוב אל הנוכחים. "רבותיי, ישמור השם מלחשוב שאני חושד במי מבין האנשים הנכבדים שבחדר זה בעבירה על מצווה מפורשת בתורה. אך כולנו היינו כה עסוקים בניתוח מחצית השקל ומשמעותו, שאולי בטעות מישהו בלבל בינו לבין מטבע רגיל מתקופתנו והחליק אותו בטעות לכיסו. אין לנו ברירה. עם כל הכבוד, עליי לבקש מכולם לרוקן את כיסיהם ואת ארנקיהם כדי שנוכל להחליט אם תאונה כזו אכן קרתה".
כולם הסכימו מיד. הם הבינו היטב את עדינות המצב. אך אז נשמע קול מפאתי החדר. היה זה אחד מתלמידי החכמים המבוגרים ביותר בבית שהיה מנהיג רבני חשוב בהונגריה במשך למעלה מארבעים שנה. "אני מתנגד לחיפוש כזה", הוא קרא. "מוטב להמתין כרבע שעה, ואולי בזמן זה המטבע ישוב ויופיע".
הכתב סופר רחש כבוד רב לחכם הנכבד. הוא הסכים להצעתו זו. חלפה רבע השעה תוך מתח ניכר, אך לא נראה אף סימן למקום הימצאו של המטבע.
"בסדר", אמר הכתב סופר, "בואו נרוקן את כיסינו זה בפני זה, כפי שהסכמנו כבר".
להפתעת כולם התנגד שוב הרב הקשיש ודרש עוד המתנה של רבע שעה. הכתב סופר הסכים לכך, ושוב ישבו כולם והמתינו בקוצר רוח שתעבור רבע השעה השנייה. המתח הלך וגבר ונעשה מוחשי מרגע לרגע. כמה מן האורחים הביטו במרירות ברב הזקן שגרם לעיכוב, בחושדם שהוא עצמו זה שהכניס את המטבע לכיסו וביקש זמן נוסף כדי לחשוב על רעיון איך להשיבו בלי שיגלוהו.
לבסוף עבר הזמן. כמו קודם, עדיין לא נראה אף סימן למקום הימצאו של המטבע. הכתב סופר קם שוב ממקומו. בקולו נשמעו צער וחוסר סבלנות. "רבותיי, אני רוחש כבוד רב לעמיתנו הנכבד, אך איננו יכולים עוד לדחות את החיפוש. עליו להתחיל מיד".
למרות שכמעט ציפו לכך, בכל זאת נדהמו כולם כשהרב הזקן נעמד שוב ודרש להפסיק את התהליך. הפעם רעד קולו ודמעות זרמו במורד לחייו כאשר פנה בדברים אל הכתב סופר: "אנא, רבי, זכור את האהבה הגדולה ששררה בין אביך זצ"ל לביני, ובוא נמתין חמש עשרה דקות נוספות. אם המטבע לא נמצא עד אז, אני מסכים שנפעל לפי הבנתך".
הכתב סופר היסס לרגע, ואז הניד בראשו לאות הסכמה. המתח בחדר גבר שוב. הרב הזקן עמד בפינת החדר, שפתותיו נעות מהר בתפילה חרישית. הכתב סופר ישב בקצה האחר של החדר, פניו חיוורים מאוד וחרושי דאגה. נראה היה שהוא עומד להתעלף. האורחים המתינו בעצבנות לראות מה יקרה. רבים ציפו שהרב הזקן יתוודה על הגניבה.
פתאום הופנו עיניי הכל אל הדלת. צעדי ריצה נשמעו בחדרון המוביל לאולם הגדול שכולם ישבו בו. הדלת נפתחה והגיע עוזרו של הכתב סופר. "חדשות טובות!" קרא. "המטבע נמצא".
הקהל הנרגש סער לכיוון העוזר. כולם רצו לראות במו עיניהם כי המטבע אכן נמצא. המתח העז התפוגג בבת אחת. חלף זאת נשמעו קולות רמים הקוראים "תודה לא-ל", "ברוך השם", וכן הלאה. מעל כל ההמולה ניתן היה לשמוע את קולו המצלצל של הכתב סופר, הדורש שעוזרו יספר לכולם כיצד מצא את המטבע היקר. הקהל השתתק. כולם פנו לעוזר, ממתינים במתח לשמוע את תשובתו.
הוא חייך. "כשראיתי שכולם כל כך עסוקים בשחה על מחצית השקל, החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי להתחיל לנקות את האולם. הזזתי את המפות וניערתי אותן מעל פח האשפה כדי להפטר מן הפירורים ושאריות האוכל. כששמעתי שהמטבע אבד, דאגתי שמישהו שם אותו על אחד השולחנות ושבטעות השלכתי אותו עם שאר האשפה. הלכתי אל ערימת האשפה והתחלתי לסנן את הר הפסולת. לבסוף קלטה עיני דבר-מה נוצץ. הנה האוצר שמצאתי באשפה", אמר ונתן את הממצא היקר לבעליו.
לאט לאט נרגע הקהל והסדר הושב על כנו. רוב האורחים שבו למקומותיהם. הרב הקשיש ביקש את רשות הדיבור.
"ידידים יקרים", הוא פתח ואמר, "אני בטוח שכולכם מחכים להסבר ממני על שלוש דרישותיי לדחיית החיפוש.
בדיוק כמו מארחנו הנכבד, גם לי יש מחצית השקלי מתקופת בית המקדש! גם הוא הועבר מדור לדור במשפחתי, בדיוק כפי שהיה במשפחתו. היום, לכבוד אסיפה חגיגית וחשובה זו, החלטתי להפתיע אתכם בכך שאציג אותו לפניכם, אך ראש הישיבה הנכבד הקדים אותי והראה את המטבע שלו, והכריז כי הוא ייחודי בכל העולם. לא רציתי להוריד מעוצמת הכרזתו, ולכן השארתי את מחצית השקל שלי בכיסי.
כעת, תארו לעצמכם, עמיתים נכבדים, מה היה קורה אילו היה נערך חיפוש לפי הוראות מארחנו. המטבע בכיסי היה מזוהה מיד, ובוודאי שהייתם חושדים בי שגנבתי אותו. לכן ניסיתי ככל שביכולתי לעכב את התהליך, וכל הזמן הזה התפללתי לכבוד זכרו של החתם סופר זצ"ל שלא איחשף למבוכה איומה שכזו. תודה לא-ל, תפילתי נענתה".
לסיכום דבריו הוציא הרב המבוגר את מחצית השקל מכיסו והעביר אותו לקהל המוקסם. בעודו עובר מיד ליד, נדהמו כולם לראות שהיה זה מטבע זהה לגמרי לזה של ה"כתב סופר".
הערב המרגש הגיע לבסוף לסיומו. לפני ברכת הסיום, קם הכתב סופר לשאת דברים בפעם האחרונה, ודבריו שבו והפתיעו את קהל השומעים.
"רבותיי, אני באמת מאמין שתכליתה הפנימית של אסיפה גדולה זו הייתה שכולנו נקבל פרספקטיבה עמוקה יותר על משמעותה העמוקה של הצהרת המשנה, הוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א, ו). אילו היה החיפוש נעשה והמטבע היה מתגלה בכיסו של חברנו הנכבד, האם מישהו בחדר זה היה יכול לומר בכנות שלא היה מניח שהוא גנב את המטבע שלי – במיוחד אחרי שהשפעתי עליכם באומרי שאין עוד אחד כזה בעולם כולו?
"אך המשנה מלמדת אותנו כי יש לדון אדם לכף זכות. גם אם לכאורה העובדות מוכיחות אחרת, עדיין יש לדונו לכף זכות."
הערה ביוגרפית:
רבי אברהם בנימין שרייבר (1815 – 1875), הידוע בכינויו ה"כתב סופר", היה בנו של גדול התורה המפורסם, ה"חתם סופר", רבי משה שרייבר (1762–1839) וממשיכו כראש ישיבת פרסבורג, הישיבה היוקרתית ביותר באימפריה האוסטרו-הונגרית והגדולה ביותר בכל אירופה.
|
||||||
|
פורים 5772 - 2012 קריאת מגילה תתקיים ברביעי 19:30 @ 7MAR בבית הכנסת מגן-אבות. בני נוער יחגגו קריוקי ברביעי 19:30 @ 7MAR, פרטים יבואו. בית אבות יחגגו בחמישי 10:00 @ 8MAR המסיבה השנתית של פורים למבוגרים תתקיים במוצ“ש 21:00 @ 10MAR, פרטים יבואו. קרנבל פורים למשפחות יתקיים בראשון 14:30 @ 11MAR בבניין הקהילה, פרטים יבואו. בסוד הפרשה הקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בסדנא העוסקת בפרשת השבוע במבט כללי ובמבט שני... וכל זה בעברית! נפגש בימי שלישי בשעה- 21:00 בבניין הקהילה היהודית ה - J.B.C קומה 5. הסדנא בהנחיית הרב נתנאל ריבני. זומבה לנשים שיעור הזומבה לנשים עם גלי יתקיים בבניין הקהילה היהודית קומה 5 כל שבוע בימי רביעי בשעה 8:30 מחיר השתתפות 15$, כולכן מוזמנות!
שיר בהזמנה חדש בסינגפור דיסק שירים באנגלית עם שם הילד/ילדה שלך. לדוגמא ניתןלמצוא ברשימה את השירים:Good Morning, Animal's Song, Numbers Song, Learning the ABC, Happy Birthday And more… , הפקה יחודית ומקורית,
המתנה המושלמת לימי הולדת חגים וארועים שמחים. להזמנות: www.singa-song.com
לקבלת עדכונים על מוצרים כשרים: מצאו אותנו בפייסבוק - Kosher food in Singapore
|
||||||
|
||||||
| אין המערכת אחראית על פרסומים פרטיים | ||||||
