NEWS Israeli in singapore ישראלי בסינגפור 143
|
|
.png) |
||||||
|
||||||
|
התנהגות של רשע מניעים של צדיק
עוד לפני שהוא יצא לאוויר העולם השאלה מתעוררת: איזה שם יתנו לו או לה? ישנם שבוחרים להנציח קרוב משפחה או דמות צדיק; לעתים השם קשור לתאריך או לחוויה מסוימת, והורים רבים פשוט בוחרים שם שמוצא חן בעיניהם. כך או כך, כולם מייחסים לשם משמעות רבה.
האריז"ל כותב כי נתינת שם הינה נבואה קטנה שניתנת להורים, ולפיכך עליה להתבצע על ידי ההורים בלבד ללא התערבות חיצונית. עם זאת, ההלכה מציינת סייג אחד – אין לקרוא לילד/ה בשם של אדם רשע.
משום מה, פרשת השבוע קיבלה שם של רשע. הפרשה שמספרת על המחלוקת שעורר אדם בשם קורח נגד משה ואהרון, בעקבותיה הוא נענש ונבלע באדמה – זכתה לשם 'קורח'. מדוע בחרה התורה בשם שכזה?
למעשה, אפילו למעשיו השליליים של קורח היה מניע חיובי. השאיפה שלו הייתה חיובית וקדושה. הוא לא חיפש לעצמו וילה מפוארת או יאכטה רחבת ידיים. כל שהוא רצה היה להיות בעצמו כוהן גדול. זה תפקיד מחייב, שדורש עמידה בסטנדרטים גבוהים של קדושה. כן, קורח פשוט רצה להיות קרוב יותר אל בורא העולם.
אך אם מניעיו היו טובים כל-כך, מדוע הוא נענש בצורה חמורה שכזו?
הבעיה נעוצה בכך שקורח לא הסתפק במניע אלא התקדם צעד נוסף ועירער על מנהיגותו של אהרון הכוהן, שנבחר על-ידי בורא העולם. גם אם יש לך שאיפות טובות עליך להכיר בכך שלא תמיד תוכל לממשם במלוא המובן.
הפרשה נקראת 'קורח' ללמדנו ששאיפותיו של קורח היו חיוביות וכי עלינו לחקות אותן. הרמב"ם מציין בספרו כי למעשה כל אחד יכול להגיע לדרגה רוחנית גבוהה כמו הכוהנים והלווים. לא מדובר בעבודה מעשית במקדש, אלא בדבקות מוחלטת בבורא העולם.
אגב, רעיון זה יכול גם ללמד אותנו להביט על כל יהודי בעין חיובית. חכמינו זכרונם לברכה אמרו "הוי דן את כל האדם לכף זכות" – בכל אדם, גם באדם השפל ביותר, יש נקודה חיובית שניתן ללמוד ממנו. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" אמרו חכמינו בהזדמנות אחרת.
מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שראה אדם מעשן בעיצומו של יום כיפור. שאל רבי לוי יצחק בתדהמה: אתה יודע שהיום יום כיפור? והלה השיב: כן רבי, אני יודע! שאל רבי לוי יצחק: ואתה יודע שאסור לעשן ביום כיפור? והלה השיב בנחת: כן, גם את זה אני יודע!
הרים רבי לוי יצחק את ידיו לשמים ואמר: ריבונו של עולם, ראה את בניך היקרים. למרות שהם מחללים את יום כיפור, הם מתעקשים לומר אמת... החיוך השבועי מורה לעברית ניסתה להסביר לכיתה שבעברית בשונה מאנגלית, שמות עצם יכולים להיות זכר או נקבה. שלושה צעדים להורות טובה יותר אמא – אהבי את אבי ילדייך. אבא – אהב את אם ילדיך.
אם אתם באמת אוהבים את ילדכם/ ילדתכם, והייתם עושים הכל עבורם, אז אחד הדברים הטובים ביותר שתוכלו לעשות כדי באמת לעשותם מאושרים, הוא לאהוב את ההורה שלהם, אמהות – את אבי הילדים, אבות – את אמם של הילדים.כאשר ילד רואה את הכבוד והאהבה שהורה אחד רוחש להורה האחר – כאשר הוא שומע דברים כמו "בוא נלך יחד לקנות פרחים לאמא", או "בואו נחכה כולנו לאכול ארוחת ערב ביחד עם אבא כשהוא יחזור הביתה" – הדבר נותן לילד תחושת ביטחון בלתי רגילה, ואת הידיעה ששני האנשים החשובים ביותר בחייו מצויים בהרמוניה זה עם זו. הדבר נותן לילד גם דוגמא חיה: "אם אמא שלי מכבדת את אבא שלי, ואבא שלי מכבד את אמא שלי, אז אני, כילד, ודאי צריך לכבד מאוד מאוד את שני ההורים שלי!" אל תגידו "לא" כשאתם מתכוונים לומר "אני לא יודע" העיקרון הראשון שלומדים בקורסים למכירות הוא, שכאשר לקוח פוטנציאלי אומר "לא", איש המכירות צריך לפרש זאת כ"לא עכשיו, אך נסה שוב מאוחר יותר".אם אחת אמרה לי לאחרונה, שבתה בת ה-10 יודעת את הסוד הזה בלי שהלכה לקורסים כלשהם, ונראה שיש לה כישרון טבעי לעניין. כאשר היא רוצה משהו והוריה אומרים "לא", היא פשוט ממשיכה לנדנד עד שהם אומרים "טוב, בסדר".הסברתי לאם הילדה שבתה לא מוכשרת באופן טבעי, אלא שהוריה לימדו אותה את ההתנהגות הזו. ילדים לומדים מהר, והם מיישמים מהר מאוד את העקרונות שלמדו.לפעמים, אין זה קורה מפני שאנו לא מספיק איתנים בהחלטותינו, אלא כיוון שה"לא" המקורי שלנו לא היה באמת "לא" מלכתחילה. ילד עשוי לפעמים ללחוץ אותנו לפינה עם איזו בקשה, כשאנו עצמנו לא בטוחים כלל מה צריכה תגובתנו להיות. לפיכך, אנו אינסטיקטיבית אומרים "לא", רק כיוון שאיננו מוכנים לומר "כן".במקרים כאלה, תשובה כמו "תן לי לחשוב על זה" או "אני זקוק/ה קצת זמן להחליט בנושא" צריכה לספק את הילד. דבר זה נותן לכם זמן לחשוב על כך, וכאשר תתנו לבסוף את התשובה, בין שהיא "כן" או "לא", ודאו שזו אכןהחלטתכם הסופית. הילד ילמד אז מהר מאוד ש"לא" פירושו "לא", וילמד לקבל זאת. היו חיוביים אם אחת באה אלי לפגישה עם בתה בת ה-15 שהתמרדה ולא הפגינה כבוד להוריה, למוריה או לכל דמות סמכותית אחרת. התקבל הרושם שהנערה מבוהלת מאוד מן העולם החיצון, וכי מרדנותה היא כיסוי ברור לפחדיה.לאחר שבחנתי יותר לעומק את הדפוסים המשפחתיים, הסתבר שחלק גדול מן השיחות המשפחתיות, שהנערה הייתה עדת שמיעה להן מגיל צעיר מאוד, נסבו סביב אנשים אחרים, פגמיהם וחולשותיהם. אמה הייתה מאוד ביקורתית כלפי אנשים אחרים, ותמיד הדגישה והעצימה את חולשותיהם של אנשים במשפחתם ובקהילה שלה השתייכו. זה כלל דודים, דודות ובני דודים, וכן את המורים ואת מנהלי בית הספר שאליו הלכו ילדיה.ילדים בגיל צעיר רואים את הדברים בשחור ולבן, ומאמינים לכל דבר שהוריהם יאמרו להם: "אם הוריי אומרים כך, זו צריכה להיות האמת המוחלטת". אם, כמו נערה זו, הם שומעים רק דברים שליליים, הם עלולים לפתח חוסר אמון באחרים, להיכשל ביצירת מערכות יחסים קרובות ולשמור עליהן, ודבר זה יוביל, בסופו של דבר, להערכה עצמית נמוכה.כמו מעגל שטני, ילדים שיש להם הערכה עצמית ירודה וחושבים רעות על עצמם, תכופות יש להם דעות שליליות מאוד על אנשים אחרים – זו הדרך היחידה המוכרת להם ל"שיפור" עצמם. לעומת זאת, ילדים שיש להם הערכה עצמית טובה, נוטים לדבר על דברים או על מושגים במקום על אנשים אחרים.אם וכאשר עולה בביתכם, בשעת שיחה, הנושא של אנשים אחרים, כוונו את הערותיכם לכך שתתנו לאחרים ליהנות מן הספק ותציגו אותם באור החיובי ביותר שניתן במסגרת זעירה זו.
כך ילמדו ילדיך לראות הן אחרים, והן את עצמם.
|
||||||
|
||||||
|
נחיתת חירום ב...סנגל
המטוס המריא, טיפס לגובה שיוט והנוסעים כבר החלו לנמנם. לפתע נשמעה הודעה מהקברניט: "אני מצטער להודיע כי אחד המנועים חדל מלפעול והטיסה במצב זה מסוכנת למדיי. ניאלץ לשוב ולנחות. הנוסעים ייאלצו להמתין יום או יומיים עד שיתוקן המנוע, ואז נוכל להמשיך בטיסתנו. חברת התעופה מביעה את התנצלותה על הסבל שייגרם לכם".
שנים רבות פעל הרב יוסף ויינברג מניו-יורק כשליח נודד של הרבי מליובאוויטש למשימות מיוחדות בעולם. הפעם היה בדרכו לשליחות חשובה בדרום-אפריקה. טיסת 'פאן-אמריקן' יצאה מארצות-הברית ונחתה לתדלוק בדאקאר, בירתה של מדינת סנגל במערב אפריקה.
לפני ההמראה מדאקאר הבחין הרב ויינברג באדם צעיר שלא הסיר ממנו את מבטו. פתאום ניגש אליו האיש, הציג את עצמו בשמו, דוד פינטו, ושאל: "אתה יהודי או הודי?"... מכאן התפתחה שיחה חמה וידידותית, שהסתיימה בהבטחתו של הצעיר להניח תפילין מדי יום ביומו. הרב ויינברג חש כי בכך מילא שליחות חשובה בחנייתו הקצרה בדאקאר.
עתה, כשחזר המטוס לנחות בדאקאר, החל הרב ויינברג להרהר כי מן הסתם נועדה לו עוד משימה בעיר הזרה. ופתאום עברה צמרמורת בכל גופו. הוא נזכר ב'יחידות' שהייתה לו עם הרבי, קודם שיצא לדרכו.
ב'יחידות' תיאר את לוח-הזמנים שלו ואת מסלול נסיעתו. לפתע שאלו הרבי: "האם תהיה לך בדרך חניה ליום או יומיים?".
"לא", השיב הרב ויינברג. "אנו אמורים לעצור במקומות החניה רק לשעה או שעתיים, לצורך תדלוק והצטיידות במזון".
הרבי שאל שוב: "לא עוצרים בשום מקום ליום או יומיים?".
הרב ויינברג חזר על תשובתו, הפעם בקצת פחות ביטחון. "טוב, סע לשלום ושתהיה לך הצלחה רבה בנסיעתך", בירך הרבי.
עתה תמה על עצמו כיצד לא תפס אז כי הרבי רומז לו על חניה אפשרית של יום או יומיים. עתה לא נותר בו ספק באשר לשליחות שעליו לבצע בזמן השהייה הכפויה בדאקאר. הוא יצא לרחוב והחל לחפש יהודים.
הוא עבר ממקום למקום וכמעט התייאש. כל העוברים והשבים השיבו על שאלתו בשלילה. הם אינם מכירים יהודים במקום. לבסוף הפנה אותו מישהו לבעל עסק השוכן מול מלונו.
בחדר המנהל ישב אדם צעיר, וקידם את פניו בחביבות. הוא סיפר לרב ויינברג על עוד ארבע משפחות יהודיות המתגוררות במקום. הצעיר סיפר כי שמו קלמנט באג'יו, יהודי ממוצא לבנוני, שבא לדאקאר כדי לעזור לדודו בעסקיו. עתה הוא ממלא את מקום דודו, שנעדר לרגל עסקיו. "פרנסה יש לי כאן הרבה, אולם מהיהדות לא נשאר לי דבר. אפילו תפילין אין לי", סיים הצעיר.
הרב ויינברג הציע לצעיר לבוא עמו לחדרו במלון ולהניח תפילין, והצעיר התלווה אליו בשמחה. הרב גם הבטיח לשלוח לו תפילין, אם יקבל עליו להניחן בקביעות. הצעיר נענה בחיוב, אך אנחה נפלטה מפיו.
בארבעים ושמונה השעות הבאות היה הרב ויינברג עסוק ביצירת קשר עם המשפחות היהודיות ואף גילה עוד יהודים. ביניהם מצא שוב את דוד פינטו, שפגש תחילה בנמל התעופה, והלה נדהם לגלות כי יש עוד יהודים בדאקאר. הרב ויינברג יצר היכרות בין כולם, עד שקומץ היהודים נהפך לקהילה קטנה.
בתום היומיים יצא הרב ויינברג לנמל-התעופה, בעוד יהודי המקום מרעיפים עליו תודות וברכות. במיוחד נקשר אליו קלמנט באג'יו, שכמעט לא עזבו.
שעת ההמראה קרבה. הרב ויינברג חש כי דבר-מה רובץ על ליבו של הצעיר. הוא ניסה לדובבו, והצעיר נפתח וסיפר: לפני זמן-מה הכיר צעירה לא-יהודייה. הוא יודע את חומרת הדבר, אך אינו יודע אם יוכל לעמוד בפיתוי. מצוקתו גדולה, מכיוון שאין במקום צעירות יהודיות, וגם דודו, מנהל העסק, נשוי לנכרייה.
הרב ויינברג הבין כי זה רגע גורלי. בהתרגשות רבה אחז בידו, הביט בעיניו ואמר: "חס וחלילה! אתה יהודי, ועליך לעשות הכול כדי שאשתך וילדיך יהיו יהודים. אם תישא, חלילה, אישה לא-יהודייה, תנתק את משפחתך מעם-ישראל. הבטח לי כי תיסע לצרפת, שם תחפש צעירה יהודייה, ואיתה תקים בית יהודי חם".
הצעיר חיבק את הרב ויינברג בחום ואמר: "כבוד הרב, אני מבטיח!". לשניהם זו הייתה פרידה קשה ומרגשת, ואחריה עלה הרב למטוס.
בהגיעו לדרום-אפריקה שיגר במהירות מכתב לרבי מליובאוויטש, ותיאר את מצבם של יהודי דאקאר. אין להם שום חפצי-קודש, גם הבסיסיים ביותר, כתב. ואכן, מיד בהתקבל מכתבו שלח הרבי לדאקאר תפילין, מזוזות וספרי-קודש.
לקראת חג-הפסח שלחה מזכירות הרבי מצות לדאקאר. על כך קיבל הרב ויינברג דיווח מעניין. דוד פינטו וקלמנט באג'יו, שנעשו בינתיים ידידי-נפש, כתבו לו, כי בהתקבל המצות ששלח הרבי ערכו השניים ליל סדר משותף לכל יהודי דאקאר. לדבריהם, השוו המשתתפים בין משה רבנו המקראי ל'משה רבנו' שבדור הזה, הדואג גם ליהודים בפינה נידחת בעולם.
כעבור זמן התקבלה בביתו של הרב ויינברג הזמנה לחתונת קלמנט באג'יו. במכתב שצורף נכתב כי את הכלה, צעירה יהודייה, אף היא ממוצא לבנוני, מצא בפאריז, כפי שהבטיח.
מוקדש לרגל יום ההילולה של הרבי מליובאוויטש שיחול ביום שלישי השבוע ג‘ תמוז
|
||||||
|
”בסוד הפרשה“ סדנא בעברית החטיבה הישראלית קעמפ קיץ גן ישראל 2010 דרושה: מורה ישראלית נמרצת לבית הספר של יום ראשון ה“חטיבה הישראלית“ לשנה"ל הבאה. תנאים טובים למתאימה. לפרטים נוספים: רוויטל שלו - 91457931 |
||||||
|
||||||
| אין המערכת אחראית על פרסומים פרטיים | ||||||
