NEWS
Israeli in singapore
ישראלי בסינגפור 142
![]() |
||||||
|
||||||
|
החיים הטובים ב...מדבר סיני אחרי עשרים שנות עבודה בחברה מפורסמת, הוזמן הסמנכ"ל הבכיר למשרדו של המנכ"ל. "לאחרונה קיימת מכת גניבות באגף המשלוחים", אמר המנכ"ל. "אנו חושדים במנהל האגף. עלינו לאייש את המשרה באופן מיידי ע"י מישהו שאנחנו יכולים לתת בו אמון. אתה הוכחת את נאמנותך לחברה במשך יותר משני עשורים. החלטנו למנות אותך לתפקיד".
תגובתו של הסמנכ"ל היה כועסת: "במשך עשרים שנה הקדשתי את כל האנרגיות שלי למען חברתך, ועכשיו אתם מורידים אותי בדרגה להיות מנהל של אגף המשלוחים?" תוך יציאה כרוח סערה מן המשרד הוא שמע את המנכ"ל ממלמל: "היית נאמן ללא דופי אך רק לתפקיד שלך בתוך החברה; לא לחברה עצמה".
אכן, אפשרי להקדיש את חיינו כדי לקדם את החברה שעבורה אנו עובדים, את המעגל החברתי שאליו אנו שייכים או את הנישואין שאליהם אנו מחויבים, ועדיין נהיה מחויבים רק כלפי עצמנו.
כשמשה הוביל את אבותינו במדבר, הובטח להם גמול נהדר בסוף המסע: ארץ זבת חלב ודבש. אבותינו חששו מעט מפני צורת החיים המחכה להם בארץ ישראל, ולפיכך שלחו משלחת מרגלים כדי לתור את הארץ.
כשחזרו המרגלים למדבר, הם דווחו שהארץ מדהימה, מבורכת בפירות ענקיים, הרים מתנשאים לגובה רב, עמקים שופעים צמחיה, ונהרות מלאי מים. התושבים נראו להם בריאים וחזקים. הכלכלה מצליחה ומשגשגת. הגבולות מוגנים על ידי לוחמים מטילי אימה, צבאות חזקים וחומות טבעיות ובטוחות.
אז מה רע? מדוע העם קיבל את הדיווח בדמעות?
כי הם פחדו מיחידות הלוחמים המפחידות ומן הגבולות הטבעיים. הם דמיינו תבוסה וקציר דמים בקרבות וקוננו בדמעות על גורלם.
מבט פשטני זה על האירועים, נראה מצדיק את התגובה האלוקית החריפה – שהגיעה באמצעות משה רבינו. ה' נזף נזף בעם על חוסר אמונתם והעניש עשרה מתוך שנים עשר המרגלים1.
החסידות, לעומת זאת, מראה לנו את הדברים בפרספקטיבה שונה ומעניינת, השופכת אור חיובי על התנהגותם של אבותינו הקדמונים. לפי השקפתה, המרגלים נצפים לא ככופרים בלתי נאמנים, אלא כקדושים מסורים, שלא יכלו לשאת ויתור על דרך החיים שלהם.
במדבר חיו אבותינו חיים אידאליים. עול כלכלי לא רבץ על גבם, והדאגה להשגת מזון אף היא לא הייתה רלבנטית. לא היו להם כל דאגות חומריות ודעתם לא הוסחה על ידי עניינים גשמיים וארציים. כל צורך שלהם התמלא בשפע על ידי הקב"ה.
לחם ירד יום יום מן השמים. מים פרצו מסלע פלאי. הבגדים שלבשו גדלו והתאימו את עצמם ללובשיהם, והם כובסו מדי יום על ידי ענני הכבוד. העננים הגנו עליהם מפגעי המדבר כשהם חופשיים מכל דאגה. העיסוק היחידי שלהם היה לימוד התורה.
הם הגיעו למצב של ידיעה, יראה ואהבת השם. הם חיו חיים של תכלית ומסירות באווירת קדושה ושלווה. כל יום היה בבחינת גבול חדש בנתיבי העיסוק הרוחני שאינם כפופים לחוק.
עם הקיום האידיאלי הזה הם דאגו מה יהיה בעתיד. כשהם שקלו את עניין החיים בארץ המובטחת הם חוו קצת מתח וחרדה. האם הם יוכלו לשמור על הקיום הנוכחי, שהוא מעין עולם הבא, גם בארץ כנען?
הצרכים העתידיים הציפו אותם. קודם כל יהיה עליהם לכבוש את הארץ. אחר כך לחלק את נחלות השבטים ולהקצותם בהתאם. הם יצטרכו להקים צבא, לנהל מלחמות, לייסד מערכות משפטיות ולארגן תשתית שלטונית. הם יצטרכו לעבד את השדות, לקצור את היבולים ולהאכיל את משפחותיהם. האם יהיה להם זמן להתמסרות והגות רוחנית?
הם שלחו מרגלים כדי לאמת את חשדותיהם וקיבלו דיווחים שגרמו להתפכחותם. "כן", דווחו המרגלים, "הארץ שופעת ברכה בגשמיות". הם יצטרכו לעבוד את האדמה השופעת, לעבד את השדות עמוסי הפירות, לטפס על ההרים וליישב את העמקים. הם יצטרכו להגן על גבולות הארץ ולא יהיו חופשיים להתמסר לתורה ולרוחניות.
לזאת סרב העם להתקדם. "לא", הם בכו, "איננו רוצים סוג כזה של חיים". אנו רגילים לחיי הפרישות והקדושה ואין לנו כל רצון לחיות בארץ המובטחת. היינו מוכנים להפסיד את הארץ אם במקום זה נוכל להמשיך לעבוד את השם בשלווה.
עד כמה שתשוקתם להמשיך בעבודה הרוחנית ראויה להערצה, זו לא היתה הדרך הנכונה. היהדות איננה הגשמת מטרות אישיות, אלא הגשמת מטרותיו של הקב"ה. אין עניינה של היהדות להגדיל את יוקרתנו אלא שנהיה עובדי ה' טובים. הדת שלנו אינה שואפת ליצור אנשי פרישות רוחנית אלא שואפת ליצור יהודים שהם צייתנים לרצונו של השם.
הנאמנות שלנו אינה צריכה להיות לתפקיד שלנו בתוך החברה, אלא לחברה עצמה. כאשר השם רוצה שנהיה באגף המשלוחים, אז איננו שייכים לאגף המשרדים הקדמי. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ואנו צריכים להתכבד לקבלו.
אם השם היה צריך שאבותינו יהיו בארץ ישראל, אז לשם הם שייכים, גם אם הם מעדיפים את המדבר. כאשר השם נותן הוראות אנו צריכים לציית. אחרי הכל, האם אין אנו חיילים בצבאו?
החיוך השבועי כמה קצרים: לא משנה כמה נמוך ירד הדולר, עדיין כדאי להתכופף ולהרים אותו.
--------------
"אשתי טוענת שמאוד בריא לאכול ירקות חיים."
"כן, גם אשתי לא אוהבת לבשל !"
---------------
עציר חדש הגיע לכלא. חברו לתא שואל אותו על מה הוא נעצר.
הוא עונה :על יריבות עסקית. ייצרתי את אותם השטרות כמו המדינה.
---------------
מלצר, אשתי ואני חוגגים יום נישואים. איזה יין אתה ממליץ לנו ?
תלוי.. באתם לחגוג או באתם לשכוח?
--------------
יום שבת אחד, בסיום התפילה, הכריז הרב: "בשבוע הבא אני הולך לנאום על ההגינות. אבקש מכם להתכונן לנאום, ולקרוא את פרק נ"א בספר בראשית".
בשבוע שלאחר מכן קם הרב ואמר למתפללים: "כעת, כל מי שעשה כפי בקשתי וקרא את פרק נ"א ב"בראשית", ירים את ידו, בבקשה".
כמעט כל האצבעות הורמו.
ואז אמר הרב: "בדיוק אתכם אני רוצה לשוחח על הגינות. בספר "בראשית" אין פרק נ"א"...
למה לא קומונה? שאלה: אני נורא משתדלת לשמור על סגנון חיים טבעוני והומניטרי, אך בכל פעם לפני שאני מוציאה מכיסי אפילו שקל אחד אני חושבת כמה פעמים. עם כספי המיסים רוכשים כלי נשק; וכשאני רוכשת ירקות, כיצד אדע שלא משתמשים בכספי להקים איזו חווה מזעזעת לגידול בעלי חיים בלי טיפת אנושיות? ככל שאני יותר חושבת על כך, אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר תהיה לחיות במין קומונה כזו שמקיימת את עצמה ללא לגרום סבל לאחרים. האם מוכרת לך קומונה שכזו? אני חושבת שזהו סגנון החיים האידיאלי. תשובה: לא מזמן השתתפתי בתוכנית קהילתית מסוימת. מאות משפחות נהנו מהתוכנית תודה לא-ל, אך למרות ההצלחה הכוללת של הפרויקט היו כמה אנשים שלא אהבו כמה פרטים באירוע. מה שנחרת ביותר בזיכרוני הם לא שלוש-מאות האנשים שנהנו אלא אותם שנים שלושה חברים זועמים. פעם הבאה אחשוב פעמיים לפני שאתנדב, אמרתי לעצמי
שיתפתי אדם חכם אחד במחשבותיי והוא אמר לי משהו שתמיד אזכור. "הדרך היחידה בחיים בה לא תעצבן אף אחד היא לשבת בבית בלי לעשות כלום". המילים האלה עשו עליי רושם עמוק. כמובן שעלינו להיזהר שלא לפגוע באף אחד, אך זה לא צריך לעמוד כמכשול בדרכנו בבואנו לעזור לאחרים. האם קיימת צורת חיים שבשום דרך וצורה, אפילו בעקיפין, לא גורמת כל סבל לאחרים? האם אפשר לחיות בבידוד מוחלט כמו שאת מזכירה במכתבך, ולעולם לא לעזור לאף אדם שאינו תואם את האידיאלים שלך? אולי. אבל נכון שלא תפגעי באף אחד, גם לא תעזרי ליותר מדי אנשים. את נבראת כדי לעשות את העולם הזה למקום טוב יותר – לא רק כדי להימנע מלהחמיר את המצב. אילו המטרה הייתה "לא לגרום סבל לאחרים", נשמותינו לא היו צריכות להגיע הנה כלל. מוטב היה שלא היינו נולדים בכלל. על נשמותינו הוטלה משימה ליצור עולם טוב ומקודש יותר. זו מטרה שדורשת פעולה אקטיבית. היא דורשת אינטראקציה עם אחרים. היא דורשת נתינה. האם יתכן שכאשר אני רוכש מזון בריא אני תומך בספק שמנצל את הפועלים שלו? האם יתכן שכשאני קונה זוג אופניים כדי שאוכל להגיע לעבודה תוך מינימום נזק לסביבה, אשלם בעקיפין לספק הבונה כלי נשק? האם יתכן שהמיסים שאני משלם ישמשו לפרויקט ממשלתי שאני רואה כבזבזני או שתורם לזיהום הסביבה? אולי. אבל אני מוכן להסתכן בדברים כאלה, כי אני גם יודע שהאוכל שאני קונה יביא ישירות לכך שאורחים יוכלו להתארח אצלי לסעודת שבת. התמיכה שאני נותן לחנות תעזור לאינספור עובדים לשלם את שכר הדירה שלהם. החיוך שאתן למוכר העצבני-למראה, העזרה שאושיט לגברת הזקנה הנושאת את סליה למכונית, המטבע שאזרוק לתוך כוסו של הקבצן היושב מחוץ לחנות... אלו הן הסיבות בגללן אני נמצא כאן. כמובן שאיננו צריכים לתמוך בגורמים הסותרים בגלוי את ערכינו. אך כשיש לי ספק, אני מעדיף לעזור לאחרים ולתרום לרווחתם מאשר לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר. |
||||||
|
||||||
|
כבוד ראשון! בפי אנשי ירושלים כונה הצדיק רבי מרדכי מרחמסטריבקה בשם החיבה 'רבי מוטל'ה'. בשנת תרס"ה עלה לארץ-ישראל והתיישב בירושלים. הוא נהג לספר סיפורים לרוב, ולעיתים קרובות התברר כי הסיפורים הללו טמנו בחובם דברים נסתרים. |
||||||
|
”בסוד הפרשה“ סדנא בעברית החטיבה הישראלית קעמפ קיץ גן ישראל 2010 דרושה: מורה ישראלית נמרצת לבית הספר של יום ראשון ה“חטיבה הישראלית“ לשנה"ל הבאה. תנאים טובים למתאימה. לפרטים נוספים: רוויטל שלו - 91457931 |
||||||
|
||||||
| אין המערכת אחראית על פרסומים פרטיים | ||||||


.png)


