נורמלי = מוסרי
אם מישהו ירצה לשכנע אותנו שהתורה מיושנת ולא מתאימה למודרניזציה של ימינו, פרשת השבוע הזה תהיה עבורו הוכחה טובה ביותר. פרק י"ח בפרשה מכיל את מערכת חוקי המוסר של התנ"ך. הקוד המוסרי שלנו, יחסים אסורים, מי יכול להינשא למי ולמי אסור – הכל נמצא בפרשת השבוע (אחרי-קדושים)
אנחנו קוראים פרק זה בכל שנה ביום הכיפורים אחרי הצהריים. וכל שנה, בכל בית כנסת בעולם, מישהו תמיד שואל את אותה שאלה: "כבוד הרב, מדוע דווקא ביום כיפור? האם אין פרשה אחרת בתורה שניתן לבחור בה ליום זה חוץ מפרשה זו העוסקת ביחסי מין אסורים? האם זו בחירה נכונה לקרוא אותה בבית הכנסת ביום הקדוש ביותר בשנה?"
שאלה במקומה. הרבנים מסבירים, שזהו למעשה המבחן האולטמטיבי למידת הקדושה שלנו. הזירה המאתגרת ביותר של ההתנהגות האנושית, זו אשר באמת בוחנת את אופי המוסריות שלנו, היא לא איך אנחנו מתנהגים בבית הכנסת אלא איך אנחנו מתנהגים בחדר השינה שלנו. הרבה יותר קל להתנהג בצורה נאותה בציבור מאשר להיות עקבי מבחינה מוסרית בחיים האינטימיים שלנו.
חוקים שנעשו על ידי בני אדם כל הזמן עוברים שינויים ותיקונים כדי להתאים אותם לנסיבות המשתנות. לדוגמה, כאשר נבנה כביש מהיר חדש, פקידי משרד התחבורה עשויים להחליט שזה בטיחותי להעלות את גבול המהירות המותרת. אם לאחר תקופה יהיה פתאום מחסור בדלק, אותם פקידים יכולים להחליט להנמיך את גבול המהירות המותרת בכביש זה כדי לחסוך באנרגיה. חקיקה של בני אדם תמיד משנה את עצמה בהתאם למציאות המשתנה. אולם החוקים האלוקיים הם קבועים, עקביים ונצחיים. חקיקה אלוקית מפקחת על כל סוגיות המוסר. ערכים, אתיקה, ראוי ולא ראוי – אלה נצחיים ולא משתנים לעולם. המין האנושי עמד בפני הבעיות האלה עוד בזמן הקדום. מתקופת אנשי המערות, דרך אטילה ההוני (בן שבט טטרי) ועד למעצמות העל הגרעיניות, הסוגיות הבסיסיות כמעט ולא השתנו. שאלות של עקרונות מוסריים, טוב ורע, היו שם כבר מההתחלה. שאלות אלה הן נצחיות.
אנחנו קוראים שניאוף היה אסור בימיו של משה ואסור גם בימינו. כך גם גילוי עריות. אבל לא הייתי מתפלא, אם התנועות הקוראות ל"חופש מיני", היו יוצאות למבצע למען הפיכת יחסי גילוי עריות לחוקיים. ולמה לא? אם מדובר באנשים מבוגרים שמסכימים לכך, אז למה למנוע זאת מאח ואחות? אם נרד במדרון החלקלק של המוסר שלנו, הכל יכול להתקבל על הדעת.
המסקנה מכך היא, שמוסריות אינה יכולה להיקבע במשאל עם. אנו זקוקים נואשות לסמכות גבוהה מאיתנו כדי להדריך אותנו בדילמות של החיים, שלעיתים קרובות מבלבלות אותנו. במצרים ובכנען היו מקובלות ואפילו פופולריות הרבה מאד התנהגויות פרימטיביות. בפרשת השבוע, השם אומר לעם ישראל שהוא מצפה מאיתנו לצעוד לפי קצב אחר. אנו נקראים להיות אומה קדושה ושונה מן האומות האחרות במבחן המאתגר ביותר של המוסריות שלנו. אין זה חשוב מה חוקי או מקובל במצרים, כנען, אמריקה או סקנדינביה. יש לנו מדריך מוסרי משלנו, ספר הספרים שלנו, שאין צורך לערוך אותו או להוציא ממנו מהדורות חדשות לזמן המודרני. משום שנכון זה נכון, ולא נכון זה לא נכון, וכך זה יהיה תמיד.
רב חכם אחד כתב פעם, שאסור לנו לבלבל בין "נורמלי" לבין "ממוצע". היות וישנם אנשים שבנסיבות טרגיות איבדו רגל, הרי אם נדבר על ממוצע כל האנשים, נאמר שהאדם ה"ממוצע" יש לו 1.97 רגליים. אך זה כמובן לא "נורמלי". לאדם נורמלי יש שתי רגליים. כשהתורה מלמדת אותנו להיות קדושים ומיוחדים, זה נותן לנו תזכורת להיות נורמלים ולא ממוצעים. ממוצע יכול להיות די פחות-ערך. פשוט היֶה נורמלי ושמור על ייחודיותך היהודית. יתכן שזה לא יהיה קל או נכון פוליטית. סביר להניח שלא תזכה בתחרויות על מידת פופולריות, אך תהיה נאמן לאמיתות הנצחיות של החיים. ובטווח הארוך תהיה גם צודק.
הנשמה הגבוהה של הישראלים
באחד הימים הופיע אורח בעיירה הקטנה ליובאוויטש שברוסיה: יהודי מארץ ישראל! באותם ימים הנסיעה מארץ ישראל לרוסיה הייתה כרוכה בקשיים רבים ואפשר היה לספור אורחים שכאלה על אצבעות יד אחת.
האורח המיוחד היה בן למשפחת סלונים המפורסמת שהיו קרובי משפחה של האדמורי"ם מליובאוויטש והיגרו לארץ עשרות שנים קודם לכן.
"מה שלום היהודים שבארץ ישראל?" שאל רבי שמואל שניאורסאהן, האדמו"ר הרביעי מליובאוויטש, את האורח – קרוב משפחתו.
"שלומם בסדר, תודה לא-ל" השיב האורח. "אך שאלה לי אליך, רבי: בספרי הקודש כתוב שליהודים היושבים בארץ ישראל יש נשמה מיוחדת, גבוהה יותר מזו של היהודים שבחוץ לארץ. אני מתגורר בארץ כמה שנים ומכיר אותם היטב, ועדיין לא נפגשתי ביהודים בעלי נשמות מיוחדות וגבוהות?"
"האם מבין אתה בכלל מיהו בעל נשמה גבוהה?" השיב לו הרבי בשאלה. "הבה ואספר לך סיפור ששמעתי מאבי (רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, ה'צמח צדק'), ותראה עד כמה לפעמים גדול כוחו של יהודי פשוט בארץ ישראל."
בכפר קטן ליד ירושלים התגורר לו יהודי פשוט שהיה ירא שמים ועובד אלוקים אך גם בור גדול. הוא אפילו לא ידע כיצד יש להתפלל – איזו תפילה אומרים ביום חול ואיזו בשבת; מה מוסיפים בראש חודש ומהו נוסח התפילה של יום כיפור.
בכל שבוע ביום השוק, כאשר האיכר היה מגיע לירושלים למכור את יבולו, הוא היה מבקר את הרב המקומי. הרב היה כותב לו על דף את סדר התפילה למשך השבוע הבא והאיכר היה שב לביתו מרוצה ושמח.
שנה אחת שררה בצורת קשה בארץ ישראל. רבה של ירושלים הכריז על תענית מיוחדת כדי להתפלל לבורא העולם ולעורר את רחמיו שימטיר גשמי ברכה על הארץ.
אירע הדבר והאיכר הצטרך להגיע לירושלים באמצע השבוע לצורך ענין מסויים. הוא הגיע כשהוא רכוב על חמורו והופתע לגלות שכל החנויות בעיר סגורות! "אולי טעיתי והיום הוא שבת. שמא חיללת את השבת בשוגג?" דאג האיכר. הוא מיהר לרדת מהחמור אך אז הבחין ביהודי הפוסע לבית הכנסת כשהתפילין בידו. כנראה שזו לא שבת שכן בשבת לא מניחים תפילין – נרגע הכפרי. אך מדוע סגורות כל החנויות? היכן כולם?
כשהתעניין אצל העוברים והשבים השיבו לו שהיום תענית ושכולם עושים את דרכם לבית הכנסת שם תתקיים תפילה המונית.
האיכר חש נורא ואיום. ראשית, הוא אכל ביום צום! שנית, הוא לא אמר את התפילות המיוחדות של יום התענית, אלא נהג כאילו היה זה יום חול! בלב דואב ועצוב הוא מיהר לבית הכנסת שם פגש את הרב.
"רבי!" פרץ האיכר בבכי. "מה עשית לי?"
"מה קרה, בני?" לא הבין הרב.
"מה – מה קרה? אכלתי ביום צום! מדוע לא אמר לי הרב בשבוע שעבר שעומד לחול יום צום?!"
"הרגע יקירי. אין זו תענית ציבור רגילה, אלא תענית שגזרנו כאן, בירושלים."
אט-אט נרגע בכיו של האיכר והוא התחלף בסקרנות. "מדוע גזרתם תענית?" ביקש לדעת.
"זו תענית בשל הבצורת הקשה ששוררת בעיר. אנו מתפללים לבורא העולם שימטיר לנו גשמי ברכה" הסביר לו הרב בסבלנות.
"בשביל גשמים צריכים לגזור תענית?" התפלא האיכר.
- "אלא מה לדעתך עלינו לעשות?"
- "בכל פעם שאני זקוק לגשם, אני יוצא אל השדה ואומר: 'אבא! אני זקוק לגשמים! ומיד מתחיל לרדת גשם" אמר האיכר בפשטות.
- "אדרבה! אולי תנסה לעשות זאת גם כאן?" הציע הרב.
האיכר מיהר לצאת החוצה. יצא לחצר בית הכנסת, החל לבכות, נשא את עיניו השמימה ואמר: "אבא! האם תרשה שבניך בעיר הקודש ירושלים יגוועו, חלילה, ברעב? הלא רואה אתה שהם זקוקים לגשמים!"
ומיד החלו לרדת גשמי ברכה.
"רואה אתה?" סיים רבי שמואל את סיפורו. "האם תוכל להעריך למי ומי בארץ ישראל יש נשמה גבוהה?"
|
|
איך שסיפור מתגלגל לו
סיפור על השגחה פרטית מופלאה כפי שסופר בשבת פר´ משפטים מפי הרב זאיד הי"ו:
בחור בשם אוריאל - תלמיד בישיבתי חלה ל"ע במחלה הנוראה בראש.
הוא נשלח לצרפת לטיפול רפואי - המקום המתמחה ביותר.
בסיום הטיפול התגלה שמצבו נשאר בכי רע והטיפול לא הצליח.
הרופאים הרימו ידיהם, ואמרו שאין בידם היאך להושיעו, ואין לו אלא לספור ימיו עד למוות.
החלטנו שאין בידם של הרופאים ליאש, אלא רק לרפא, וחיפשנו ישועה ממקום אחר.
לאחר בירורים, התגלה שיש רופא פרטי בארה"ב עם שיטה יחודית , שע"י ניתוח מיוחד יכול להציל את חייו של אוריאל. הבעיה היתה שהניתוח עולה בסך של 130,000$(!) ולנו אין מאיפה להשיגם.
כמו כן רופא פרטי זה צריך חדר בבי"ח לצורך עריכת הניתוח, חדר בבית מלון לשהיה, טיסות לארץ וכו´ (הוא מגיע לפציינט) שאלנו את גדולי ישראל מה לעשות, ונמסר לנו שלהערכתם קשה מאד יהיה לגייס סכום כל כך גדול בזמן כל כך קצר...
יום למחרת קיבלתי טלפון מאחותו של אוריאל, גב´ אבוטבול, והיא מודיעה: ניתן לערוך את הניתוח!
שאלתי אותה, כיצד? והיא עונה בפשטות: אני מוכרת את הדירה שלי ובכסף שאקבל , אשלם למנתח....
שאלתי אותה: את בטוחה במה שאת עושה? אולי תשאלי רב? הרי יש לך 6 ילדים קטנים ובעל אברך, ואיפה תגורו? והיא ענתה שהכל בסדר , וסגור מצידה. גב´ אבוטבול גרה ברמת בית שמש , באותו יום פרסמה את דירתה למכירה במחיר מוזל של 130,000$ כמחיר הניתוח למי שיתן את הכסף במזומן. מיד קפץ קונה על המציאה, והכסף לניתוח- בידיה!
בשמעינו זאת, קבענו מיד מועד לניתוח עם הפרופסור מארה"ב.
נשלחו מישיבתי תלמידים לגיוס תרומות לצורך השכרת החדר בבי"ח, טיסות וכו´ - סכום של 30,000$.
ביום ד´- יום הגעת הרופא ארצה, הייתי בדרכי למסירת שיחה לבנות בצפון הארץ , התקשר אלי תלמידי- יהודה ובפיו שאלה: נהג המונית הלוקח אותם לגייס הכספים מבקש ממנו ומחברו לקחת חבילה ולהעבירה למען מסוים, ורצונו לקבל את אישורי. סירבתי בתוקף. אינני מעונין להסתבך עם חבילות עלומות ומפוקפקות. לאחר כמה דקות , מתקשר אלי יהודה תלמידי שוב: הנהג ממש מתחנן שניקח החבילה.. אמרתי לו שיפסיק להטרידיני, ואם רוצה שיבוא להיפגש עימי אחרי השיחה שאני עומד למסור בצפון. מסרתי את השיחה לבנות היקרות,
ובצאתי מחדר ההרצאות, רואה אני את תלמידי יהודה, והנהג ממתינים לי בחוץ. ניגשתי לנהג, והבהרתי לו את עמדתי. הנהג - גבי שמו, פתח החבילה – היתה זו מזוודה קטנה שבה היו סכינים ופנסים קטנים ומוזרים. וכך הוא מספר::
"היום בבוקר לקחתי משדה התעופה אדם הנראה כעשיר ומכובד. כשיצא מהמונית שכח את המזוודה הקטנה, ולקח עימו רק את מזוודתו הגדולה.שמחתי על המציאה, לא טרחתי להזכיר לו , הלכתי לי לפינה, וחיכיתי לראות את הדולרים המוחבאים בה... אך לאכזבתי, לא מצאתי בה ולו דולר אחד... עכשיו רוצה אני להחזיר המזוודה לאותו האדם שנסע עימי - שפרטיו כתובים על המזוודה..." הבטתי בפרטיו של הנוסע והחוורתי... היה זה פרופסור רייץ - שבא מארה"ב לנתח את אוריאל תלמידי! אמרתי לגבי הנהג: אינני נוגע במזוודה זו, בא ניגש עכשיו למלון ונשאל שם האם אבדה מזוודה כזו, למר רייץ נסענו, ביקשנו את מר רייץ, כשהזכרנו את המזוודה, הוא ירד מיד ללובי כדי לפגוש אותנו.
מר רייץ הרופא היקר סיפר לנו שבמזוודה זו נמצאים כל כלי הניתוח שהוא צריך ע"מ לנתח את אוריאל, ועלותם בסך של 400,000$ !, ולא זו בלבד, אלא שאין אפשרות להשיגם כי הוא תכנן והמציא אותם במשך כמה חדשים במעבדותיו... ששמעתי זאת , קישרתי הדברים , ואמרתי לד"ר רייץ: הבט, אתה הולך לנתח את תלמידי – אוריאל, והיכן נמצאה מזוודתך? במונית שבה נסעו תלמידי כדי לאסוף כסף בשבילך! והם אלה שיצרו עימי קשר למצוא אותך , והמזוודה שלך חזרה אליך על ידינו- הדואגים לאוריאל, האין זו השגחה מופלאה?? והאם הינך יודע שבשביל לשלם לך ישנה אשה שמכרה את ביתה , ואין לה ולילדיה בית לגור??
ד"ר רייץ עיכל את הדברים , שתק למשך כמה דקות, ואז חשק שפתיו ואמר:
אינני לוקח כסף עבור ניתוחו של אוריאל!!!
היינו המומים. שד"ר רייץ יוותר על 130,000$? זה היה בגדר חלום...
באותו שבוע נכנס אוריאל לניתוח ע"י ד"ר רייץ . ליבינו פעם, ותפילותינו בקעו רקיעים.
למחרת התבשרנו שהניתוח הצליח!!! ואוריאל בריא לחלוטין!!
גב´ אבוטבול , אחותו היקרה של אוריאל , היתה צריכה לפנות את דירתה לקונה. ע"פ החוזה.
היה עליה לחפש דירה חילופית. וכך ישבה עם בעלה, כדת מה לעשות, ואמרה: אתה יודע, אם כבר אנחנו מחפשים דירה חדשה, אולי נחפש דירה בירושלים. כל חיי חלמתי לגור שם...."
"מה ירושלים?"- עונה בעלה, "יש לך מושג מה המחירים שם כיום?, הרי ה-130,000$ שיש לך מספיקים אולי למחסן בירושלים.... לא לדירה! גב´ אבטבול לא השתכנעה, נסעה לחברתה המתגוררת בי-ם ובקשה ממנה: תסייעי לי למצוא דירה...
חברתה לקחה אותה למתווך בשכונת קרית משה , והמתווך צחק בפניה ואמר: ב-130,000$ תוכלי לקנות כאן לחם וחלב, לא דירה! יצאה גב´ אבוטבול והחלה להסתכל סביבה , לפתע צדה עינה מודעה על מכירת דירה, שנתלתה בדירה בבנין ממולה. בלי לחשוב פעמיים , עלתה לדירה זו ונקשה על הדלת. הדלת נפתחה בידי גברת מופתעת.
"זה בקשר למודעה" - התנצלה והוכנסה לראות הדירה. הדירה היתה מטופחת, יפה וגדולה – 5חדרים. "כמה אתם דורשים עליה?" שאלה , אך הגברת אומרת:"קראתי לבעלי והוא יגיע ויסכם איתך על מחיר" ."אך יש לי בעיה, אני מוגבלת מאד במחיר"- עונה לעומתה גב´ אבוטבול, אך היא בשלה: "כשיבוא בעלי תדברי עימו והוא יתגמש איתך"... בעל הדירה הגיע והחל לספר בשבח הדירה, כווני אויר וכו´, "כמה אתה רוצה עליה?"- שואלת גב´ אבוטבול "310,000$"- עונה בעל הדירה. "אך יש לי רק 130,000$"...- משיבה. "מה? אז למה קראתם לי? חשבתי שמדובר בלקוחה רצינית"...כעס לעומתה. גב´ אבוטבול ניסתה להסביר "תבין, היתה לי דירה ברמת בית שמש , ומכרתי אותה בשביל הוצאות ניתוח לאחי, בסוף בנס חזר אלינו הכסף ואני רוצה למצוא דירה בירושלים שאני כ"כ אוהבת. מה אמרת? ניתוח לאחיך? האם קוראים לך במקרה גב´ אבוטבול???"- שואל בעל הדירה.
כן - עונה היא בשקט. אני הוא הנהג - גבי - שאצלי היתה המזוודה של ד"ר רייץ..!!!! וואו אני לא מאמין שאחותו המיוחדת של אוריאל נמצאת בביתי, ועוד רוצה לקנות את הדירה שלי...!
גבי הנהג- בעל הדירה-התקשר אלי(הרב) מיד ואמר לי:
תראה ,אני מוכר את הדירה שלי מפני שקיבלתי בירושה מאימי ע"ה וילה בישוב שקט, והנני רוצה לעבור לשם. מתחשק לי למכור לגב´ אבוטבול היקרה את הדירה ב- 130,000$.... מה אעשה?
אמרתי לו: אינך מוכר לה את הדירה! אנו ניסע מחר לרבי דוד אבוחצירא ונשאל לפיו.
יום למחרת , כבר היינו בנהריה אצל רבי דוד וכך אמר: תמכור לגב´ אבוטבול הדירה, ותזכה אתה ואשתך לאריכות ימים ושנים! וזהו סוף הסיפור.... זכתה גב´ אבוטבול בזכות של הצלת חיי אחיה אוריאל, וקבלה דירה מעולה בירושלים עיר הקודש, והכל בהשגחה פרטית וניסית שלא תאומן!!!!
הסיפור הינו סיפור אמיתי. עוד שבועיים תתקים מסיבת הודיה לד´ בצרפת על הצלת אוריאל ממות, שהרב זאיד ישתתף בה בע"ה. אמר רבי דוד אבוחצירא על סיפור זה, שזהו אחד מסיפורי ההשגחה הפרטית הגדולים שנתקל בו בעשור האחרון...
|
NEWSLETTER 
.png)
