בימים אלו מאחלים הכול זה לזה 'שנה טובה ומתוקה'. גלויות ברכה עוברות מיד ליד, ולחלקם אף מצורפת צנצנת דבש קטנטנה, לקראת התחלת השנה החדשה. זה הזמן לבדוק מדוע חוגגים את ראש השנה דווקא בתאריך א' בתשרי.
עיון קצר במחזור מגלה כי ראש השנה הוא יום בריאת העולם, כפי שאנו אומרים בתפילת מוסף "זה היום תחילת מעשיך". אולם עיון מעמיק במקורות מלמד כי היום הראשון לבריאה היה כמה ימים קודם לכן, בתאריך כ"ה באלול. במשך חמישה ימים נברא עולם ומלואו, וביום השישי לבריאה – א' תשרי – נברא אדם הראשון.
מדוע אפוא נקבע ראש השנה ביום האחרון לבריאה, וכיצד אפשר להגדיר אותו בתור "תחילת מעשיך"?
המדרש מספר כי ביום השישי, מיד לאחר שנברא אדם הראשון, הוא אסף את כל בעלי החיים וכל הברואים בעולם ואמר להם: "בואו נשתחווה ונכרעה לפני ה' עושנו". בכך, קיבלה הבריאה על עצמה את מלכותו של הקב"ה. לכן אנו אומרים מידי יום שישי, בקטע 'שיר של יום', את הפסוק "ה' מלך גאות לבש".
זו הסיבה שיום בריאת האדם נחשב כיום הראשון של הבריאה. אומנם כבר לפני כן היה עולם כמעט מושלם, עם יום ולילה, ים ויבשה, שמש וירח, עצים וצמחים, דגים ועופות. אולם לכל אלו אין שום משמעות אם הם מנותקים ממי שברא אותם. כאשר אדם הראשון המליך את ה' על כל הבריאה, או אז הוא יצק תוכן וחשיבות לעולם כולו. רק אז העולם נברא באמת.
כל אדם נקרא "עולם קטן" (מיקרו-קוסמוס). רוב זמנו של אדם 'מבוזבז' על הצד הגשמי של החיים, כמו אכילה ושתייה, עבודה, שינה וכדומה. רק חלק קטן מהחיים מוקדש לרוחניות. אולם כאשר אדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, או אז הוא מעניק משמעות לכל חלקי החיים: האוכל כשר, העבודה נעשית ביושר יחד עם נתינת צדקה, ואפילו השינה היא לשם שמים.
כשם שכל שנה נפתחת בהכתרת הקב"ה למלך עלינו, בראש השנה, כך הצעד הראשון בכל יום הוא קבלת עול מלכות שמים, באמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים". כך אנו הופכים את השנה כולה לשנה טובה באמת, ואת היום כולו ליום טוב באמת.
כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!
החיוך השבועי
הרב לאו פעם היה צריך להעביר הרצאה באיזה בית ספר חילוני,
מסיבה כלשהיא הוא איחר לבית הספר,ובעקבות איחורו הרב,יצאו כל התלמידים מהכיתה כדי לבלות בחוץ,
לאחר זמן מה הרב הגיע במכוניתו המדוגמת ביותר…התלמידים הבחינו ברכב המפואר,
וכאשר נכנס לכיתה מיד אמרו לו התלמידים הסחבקים:"סחטיין על האוטו הרב!""שיחקת אותה" וכד'
הרב הגיב בהתלהבות והחל לספר בשבחו של הרכב היוקרתי…
לאחר הפרומו אודות רכבו,אמר הרב שיש עוד משהו מאד מיוחד באוטו…
והוא…שמידי שנה ,בתאריך קבוע הוא מכניס את הרכב לטסט.
כן,מידי שנה בשנה בודקים את האורות שהם לא גבוהים מידי לא נמוכים מידי,במידה
את הברקסים שהאוטו עוצר כמו שצריך.
את המנוע שהוא מריץ את כל המערכת
את פליטת העשנים הרעילים וכ' וכ'
לאחר פירוטו הנרחב אודות סוגי הבדיקה,
הוסיף ואמר שאם עושים בדיקה שנתית למכונה העשויה מפלדה ומתכת,
לא ראוי לעשות גם כן למכונה העשויה בשר ודם?!
לבדוק את האורות,את העיינים,אם הן מאירות כמו שצריך?
ומה קורה אם הברקסים? האם המעצורים שלנו מפני סכנות דחיית סיפוקים ותאוות עובדים כיאות?
המנוע,הלב?מה קורה שם?עדיין מרגישים משהו?
כל העשנים הרעילים שנפלטים על כל הסובבים אותנו,אולי צריך להתחיל לשלוט בזה?
וסיים ואמר שמן הסתם כולם יודעים שראש השנה ויום כיפור מתקרבים,
וזהו הזמן של הטסט לגוף ולנשמה שלנו.
ולא צריך לדאוג,גם אם נכשלים בטסט ראשון תמיד אפשר לסדר את האוטו צ'יק צ'ק,
באיזה מוסך ליד המכון רישוי,או איזה בית כנסת שכונתי…
על הדבש ועל העוקץ
שאלה:
בראש השנה אנו אוכלים תפוח בדבש כסימן לשנה טובה ומתוקה. שאלתי: מדוע דוקא תפוח בדבש? ישנם מאכלים מתוקים רבים אחרים. האם יש משהו מיוחד בתפוח ובדבש?
תשובה:
הדבש המתוק שונה מן התפוח המתוק. התפוח הוא פרי מתוק הגדל על עץ, ואין בכך כל דבר מפתיע – פירות מתוקים רבים גדלים על עץ. אך הדבש, מגיע מן הדבורה – חרק אותו אי-אפשר לאכול, והוא אפילו עוקצני. אך ראו זה פלא: הדבש אותו מפיקה הדבורה הוא מתוק, אפילו יותר מן התפוח.
בחיים קיימים שני סוגי מתיקויות: ישנם זמנים של שמחות משפחתיות, הצלחות בעבודה או יחסי זוגיות מאושרים. זמנים אלו מתוקים כמו התפוח. אך יש גם מתיקות שונה: כזו המגיעה לאחר אתגרים. כאשר דברים לא מתנהלים כצפוי, כאשר אירע אסון, כשאנו עומדים לאבד מקום עבודה, כשאנו לא מצליחים לעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו, או כאשר היחסים שלנו חווים משבר ואנו מרגישים בודדים.
כשאנו עומדים בפני אתגרים אלו הם נראים מרים וכואבים בדיוק כמו העוקץ של הדבורה. אך אם נתחזק ונעמוד באתגרים בהצלחה, נגלה מימדים חדשים באישיותינו שאפילו לא ידענו על קיומם. האתגרים מגלים את העומק הפנימי שלנו. מתח ביחסי זוגיות הוא דבר כואב, אך אין דבר מתוק יותר מן הפיוס המגיע לאחריו. קשה לאבד מקום עבודה, אך לעיתים תכופות אפשרויות חדשות וטובות יותר ייפתחו בפנינו. תחושת הבדידות יכולה לאכול אותנו מבפנים, אך אנו יכולים לנצל אותה כדי להכיר את עצמנו טוב יותר. כולנו חווינו זמנים קשים בחיינו שלאחר מעשה אנו מביטים עליהם ואומרים: "אלוקים, תודה שנתת לנו אתגרים – היכן היינו בלעדיהם"?
ולכן אנו אוכלים תפוח בדבש ביום הראשון של השנה החדשה. אנו מאחלים זה לזה שהתפוח יביא עמו מתיקות, ושהעוקץ של הדבורה יביא עמו מתיקות גדולה יותר!
בית הספר היהודי
ע"ש מנשה מאיר גן ילדים יהודי איכותי
לפרטים והרשמה
פאולה במזכירות
67979746
בית ספר של יום ראשון החטיבה הישראלית & תלמוד תורה:
רוויטל שלו
91457931
להזמנת סעודות שבת וחג שמתקיימות בבניין הקהילה בתיאום מראש בלבד: סושיל
63365116 25$ לסועד
"הבן יקיר לי אפרים" חזן היה ר' יענקל וגם חסיד בכל נימי נפשו - חסיד טאלנא. תפילתו עשויה היתה להפשיר מקרירותו גם לב-אבן. הוא ניחן בקול ערב ועמוק, ובעיקר ברגש שהרעיד את הלבבות.
במיוחד מפליא היה בתפילתו אצל הצדיק רבי דוד'ל, אליו היה נוסע מדי שנה לימים הנוראים. שם, בדבקות עצומה ובלב לוהט, היתה משתפכת תפילתו וגורמת נחת-רוח עילאית לרבו.
צעיר לימים היה ר' יענקל כאשר חלה בדלקת-ריאות קשה. המחלה התישה את כוחותיו, אך כשקרבו הימים הנוראים ניסה בכל-זאת להכין את עצמו לקראת תפילתו אצל הרבי. יושב היה ומסלסל בקול שבור "הבן יקיר לי אפרים".
אך באותה שנה כבר לא הגיע אל הרבי. ימים מספר לפני ראש-השנה נפטר והניח בן קטן, מושה'לה שמו. הכול כינוהו "בעל קול הכינור". כילד פעוט היה יושב ומאזין למנגינותיו של אביו וקולט אותן בדייקנות מפליאה.
שובב לא-קטן היה הילד. מלא מרץ ורוח-נעורים. המבוגרים לא פסקו מלייסר את היתום הקטן בדברי תוכחה, אך הדבר לא מנע ממנו לעשות מדי פעם מעשי קונדס שונים ומשונים.
מאמצו העיקרי היה חזן העיירה. למרות משובותיו ותעלוליו, לא היה החזן יכול לוותר על קולו המופלא של הילד הצעיר, וצירפו למקהלתו.
בפרוס הימים הנוראים, כשנסעו החזן ומקהלתו לטאלנא, נסע עימם גם מושה'לה. תפקיד הסולן יועד לו, כדבר המובן מאליו.
בעומדם לפני הרבי, נרגשים ויראים, סימן החזן למושה'לה לפצוח בניגון החדש שהולחן במיוחד לימים הנוראים - "כבקרת רועה עדרו". מושה'לה פסע בטוחות, נעמד ופתח ב..."הבן יקיר לי אפרים".
החזן נדהם. ניסה 'להזכיר' לילד כי הקטע הוא "כבקרת", אך מושה'לה ליכסן אליו מבט מיתמם, עצם את עיניו והמשיך בשירת "הבן יקיר", אותו ניגון שהלחין אביו בימיו האחרונים.
החזן רתח מזעם, אך כאשר סיים מושה'לה לשיר, פנה אליו הרבי וביקשו לחזור על הניגון. עצם הרבי את עיניו והאזין בדבקות עצומה לשירת הילד. כשסיים, ביקשו לחזור על הניגון בשלישית.
עיניו של הרבי היו רטובות מדמעות. הוא הביט במושה'לה במבט חודר ואמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים".
חלפו הימים. ברחוב היהודי השתוללה מלחמת תרבות - אנשי ההשכלה מזה ויראי-ה' מזה. המשכילים שמו עינם בנער הפיקח ובעל הקול המופלא. הם פרשו לפניו את הטוב הגדול הצפוי לו אם ייצא מן העיירה היהודית אל העולם הגדול.
יום בהיר אחד ארז מושה'לה את חפציו והודיע לאמו על החלטתו. האם השבורה והנדהמת פרצה בבכי מר, אך הנער היה איתן בהחלטתו. "אל תבייש את אבא עליו- השלום", הדהדה זעקת האם אחרי הבן המתרחק.
הנער הגיע אל העיר הגדולה. בתוך זמן קצר ביותר התפרסם שמו בקרב חוגי המוסיקה בעיר, והנער הזר היה ל'כוכב'. מכל קצות העיר נהרו אנשים, נשים ובני-נוער כדי לחזות בנער היפה, בעל קול הכינור, שהופעתו הרעישה את העיר.
אך מאחורי הפאר וההדר, נשאר מושה'לה יהודי מיוסר. מצפונו לא נתן לו מנוח. בלילות היה מופיע בחלומותיו האב הדואב, ומפיל את תחנוניו לפניו שישוב מדרכו הנלוזה.
היה זה ערב אחד. אולם האופרה היה מלא וגדוש מעריצים משולהבים. התזמורת פצחה בנעימה שקטה, והכול ציפו לזמר המופלא שיעלה על הבימה ויצטרף אליה בשירתו.
מושה'לה עמד על הבימה שחוח קמעה. ראשו היה מושפל ועיניו הביטו ניכחן. גם בקבוק המשקה החריף שנטל באותו יום כדי לסלק את ייסורי מצפונו לא הועיל.
מחשבותיו נשאוהו הרחק. אל ימי לימודיו ב'חדר'. אל החזרות אצל חזן העיירה. והנה הוא רואה את עצמו אצל הרבי הקדוש. החזן מזמינו לגשת ולשיר 'כבקרת', אך הוא חומד לו לצון ושר דווקא 'הבן יקיר'. והרבי מבקשו לשיר בשנית ובשלישית את הניגון...
בעודו שקוע בשרעפיו סימן לו המנצח לפצוח בשירתו. הכול התבלבל במוחו. הוא שכח היכן הוא נמצא; נדמה היה לו שהוא עומד מול הרבי. מבלי-משים פצח בשירה אדירה: "הבן יקיר לי אפרים".
הקהל נדהם. התזמורת פסקה מנגינתה. לא חלפו רגעים ספורים וקריאות לעג נזעמות החלו להישמע. אך מושה'לה לא ראה ולא שמע מאומה. קולו הסתלסל: "רחם ארחמנו נאום ה'".
המנצח קרב אליו סמוק פנים ונהם באוזנו: "ברח מכאן, אם חייך יקרים לך". בצעדים כושלים שרך הבחור את רגליו מן הבימה והסתלק מבעד לדלת האחורית.
כל עוד רוחו בו ברח מעיר החטאים. ימים ולילות הלך, מבלי דעת לאן. ובעודו בורח, ברח גם מדרך השקר והזיוף וממעשיו הרעים שבהם שקע במשך שנים רבות.
היה זה בעת הסעודה השלישית בבית-מדרשו של הצדיק רבי דוד'ל. אל בית-המדרש נכנס צעיר קרוע ובלוי, עיניו אדומות ופניו נפולות. היה זה מושה'לה בעל- התשובה.
סליחות
כבכל שנה אנו מקיימים בימים אלו של חודש אלול את המנהג של תפילת הסליחות באשמורת הבוקר התפילה מתקיימת בימי ראשון ב-7:00 ובכל יום חול בשעה 6:30 בבוקר בבית הכנסת מגן-אבות. בימי שני בבית הכנסת חסד-אל. קפה ועוגה יוגשו בתום התפילה.
החנות הכשרה
ניתן להשיג את כל מוצרי ראש השנה והחגים במקום אחד. החל מחפצי יודאיקה ועד מוצרי יסוד , עוגות דבש, צנצנות דבש יוקרתיות למתנות וממתקים לילדים, במחלקת היין ניתן למצוא את כל היינות שהשתבחה בהם ארץ ישראל במחירים מוזלים.
ועכשיו 10% הנחה על כל המוצרים בחנות (למעט בשר ויין)
לפרטים נוספים ניתן לפנות ל:“עלית החנות הכשרה“ רויטל & מייה - #7 2189 6337
שבתון "ברוכים הבאים"
הקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בשבתון ברוכים הבאים למששפחות החדשות שהצטרפו בסוף הקיץ לקהילתנו ולבחורי הישיבה החדשים. השבתון יתקיים בבנין הקהילה ה-J.B.C חוויה של שירים, אוכל אוטנטי ויין טוב.
הכניסה בתשלום סמלי: ילדים מעל גיל 3 -10$, מבוגר 25$, סטודנט ונוער מגיל 16 - 15$.
תיאום מראש חובה: : 63372189#106 , shabbathjbc@jwb.org.sg
"תטא הילינג"
באוקטובר מגיעה אלינו מישראל מטפלת מדהימה להעביר סדנא חוויתית של 'תטא הילינג' - שהינו כלי עוצמתי לריפוי ולהתפתחות אישית.
מתאים לכל אחד ואחת.... לקבלת פרטים והרשמה ניתן לפנות לטלי מעוז: 9640-3854 או באמצעות המייל talbeerim@gmail.com -
אירוע "גשר"
ביום שלישי 4/10/11 יתקיים אירוע גשר בתוכנית: תדריך מאת שגרירת ישראל בסינגפור הגברת אמירה ארנון בנושא ההצבעה באו“ם על מדינה פלשטינאית.
NEWS 
