עשה זאת בעצמך!

איך מפתחים בטחון עצמי? איך מתגברים על פחד, עצבנות וחרדה?

מבלי להיכנס לעבודות מחקר רציניות בפסיכולוגיה (מה גם שאינני מוסמך לעשות זאת בין כה וכה), הבה נראה אם נוכל למצוא כיוון מחשבה כלשהו בפרשת השבוע, פרשת שמיני.

הכל היה מוכן לפתיחה הרשמית של עבודת הקודש במשכן. שבועות של הכנות הגיעו לסיומן. עתה היה תורו של אהרון לגשת למזבח ולהתחיל בעבודת הקודש. אך אהרון לא התלהב. הוא עדיין הרגיש תחושה של בושה בגלל חלקו במעשה העגל. לכן קרא לו משה ואמר לו: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך" (ויקרא ט', ז'). אהרון עשה זאת והשלים את כל המטלות הדרושות. אך מה אמר לו משה כדי לשכך את פחדיו? כל מה שאמר היה: "בוא ועשה את תפקידך". הוא מעולם לא טיפל בתחושת האשמה של אהרון. הוא לא סייע לו לשכך את הדאגות.

אולי משה אמר: בוא ותתחיל לבצע, ואז יירגעו כל פחדיך. אין לך ביטחון עצמי? התחיל לבצע את עבודת הקודש ותראה שזה מתאים לך כמו כפפה ליד. נולדת להיות הכהן הגדול ולכאן אתה שייך.

משה אמר לאהרון, שאם הוא יתחיל לבצע את התפקיד שאליו נבחר, ההמשך יבוא בקלות. כמו שאומרים: התיאבון בא עם האוכל. גם אם אינך רעב, אם תתחיל לאכול, התיאבון יגיע. אני מניח שזו הסיבה מדוע המנה הראשונה בארוחה נקראת "מעורר תיאבון" (מתאבן). (ותסמכו על היהודים כשזה מגיע לאוכל).

ד"ר משה נתן ייעוץ פסיכולוגי שקול ומבוסס. הדרך הבדוקה לפיתוח ביטחון עצמי היא להתחיל לעשות את אותו הדבר שממנו אתם מפחדים. יתכן שלא כל אחד היה זורק את ילדו למים עמוקים על מנת ללמדו לשחות, אך בדרך כלל זה עובד. ישנם נואמים דגולים שהיו פעם פוחדים ממיקרופון, אפילו נוירוטים. כאשר חסר לנו ביטחון עצמי, התמודדות עם פחדים ופוביות יכולה להיות התרפיה הטובה ביותר. כך אנו מגלים שבסופו של דבר השד אינו נורא כל כך, ולמעשה אנו מסוגלים להסתדר הרבה יותר טוב מכפי שחשבנו. מתוך נסיונות כאלה גדל בטחוננו העצמי עד אשר אנו מרגישים נינוחים לחלוטין במשימתנו.

אני זוכר, בקהילה הקודמת שלי, בוקר אחד הגיע הצלצול ממנו פחדתי. אשה, שהיתה צעירה יחסית, נפטרה. ידעתי שעלי ללכת למשפחה לנחם אותם, אבל תהיתי לעצמי מה לומר להם. האם יש לי תשובות לאנשים שזה עתה שכלו אשה ואם אהובה? האם אני יכול למלאות את תפקידו של האלוקים? לזמן מה הייתי כמו משותק והתעסקתי עם כל מיני דברים חשובים פחות. ידעתי מדוע. התחמקתי. זו היתה פשוט סחבת, משום שהרגשתי שאיני יכול לעמוד נוכח המטלה הבלתי נעימה הזו שאינני יודע כיצד לטפל בה.

לבסוף, הכרחתי את עצמי ללכת משום שידעתי שאני מוכרח. זה היה תפקידי והם חיכו לי. ולא תאמינו, הייתי מסוגל לעמוד מול המשפחה ולענות על שאלותיהם. ואז גיליתי שהם אפילו לא ציפו ממני כלל להניף איזה מטה קסם או להחיות את הנפטרת או לענות בשמו של אלוקים. הם פשוט הרגישו מנוחמים על ידי עצם נוכחותי והיו אסירי תודה שהייתי שם עבורם בשעת צרתם.

עבורי היה זה שיעור חשוב ביותר ונקודת התפתחות בעבודתי הרבנית. נוכחתי כי הניסיון הוא באמת המורה הטוב ביותר.

הייתי מסתכן ואומר שזה נכון לגבי כל אחד מאיתנו בחיים היהודיים. אנשים כה רבים אין להם חשק להיות מעורבים ולבצע יהדות בפועל. יותר מדי אנשים מרגישים שהם מאוימים ע"י היהדות, ומפני שהם לא מספיק בטוחים בעצמם לגבי סדר התפילה בבית הכנסת, הם פשוט מתחמקים ומפסידים. אני יכול להעיד שישנם מאות יהודים מכל גיל ושכבת אוכלוסיה שהיו במצב הזה ואחר כך החלו להגיע לבית הכנסת. תוך זמן לא רב הם הרגישו חלק ממשפחת בית הכנסת ולעולם לא התחרטו על כך. אבל אותו חלק רוחני וגורם סיפוק בחייהם לא היה קיים אצלם לולא עשו את הצעד האמיץ הראשון.

"בוא ועשה" אמר משה לאחיו ההססן והעניו. אהרון בא ועשה, והשאר, כמו שאומרים, שייך להיסטוריה.

למה מבדילים?

שאלה:

מדוע אנו עורכים הבדלה מדי מוצאי שבת?

תשובה:

כולנו שונאים להיפרד – מההורים, מהמשפחה, מהחברים.

נכון, העובדה שיש לנו ממי להיפרד היא דבר משמח. אך למרות זאת כל פרידה שוברת את הלב. להיות רחוקים מאהובינו זה כמו מוות קטן. כיצד ניתן להקל על המעבר מקשר הדוק למרחק פיזי עצום?

אנו עורכים מסיבות פרידה מפוארות ונותנים מתנות רבות. עד הרגע האחרון אנו ממתינים בטרמינל, תוחבים כף-רגל אחת מעבר לאזור בו אסור עלינו להיכנס, מעניקים עוד נשיקה ונותנים חיבוק. אומרים 'להתראות' אחד ארוך ארוך ומנופפים לשלום עד שבקושי ניתן לראות צל של מטוס בשמיים.

אבל מה זה עוזר? האם לא החלפנו מתנות, נשיקות וחיבוקים בעבר? האם המרחקים ייעלמו? האם החיבוקים שלכם יצליחו לכווץ את כדור הארץ?

אבל אותו חיבוק כן שונה מקודמיו. עד עכשיו הקשר בינינו לבין יקירינו היה הדוק, אך החיבוק האחרון לוקח את הקשר צעד אחד קדימה ומוודא שלמרות שנהיה רחוקים פיזית נהיה קרובים נפשית; אנו נפרדים רק כדי להיפגש שוב. זהו איחוד שלא קשור למרחק הגיאוגרפי, שכן הוא מתעלה על גבולות המרחב הפיזי.

שלום לך, שבת. אנו נתגעגע אלייך. אנו זקוקים לקחתך עמנו למרות שהלכת מאתנו. ההבדלה אינה עוסקת בפרידה, כפי שלכאורה משתמע משמה. למעשה, איחוד הוא שם המשחק. כדברי רבי משה קורדוברו, זו פרידה המכילה קשר ואיחוד.

ההבדלה היא כמו וילון שנועד ליצור פרטיות. בניגוד לתריס עץ המסתיר את כל האור, וילון שקוף עשוי בד שקוף למחצה, המאפשר לאור לחדור לבית. בעזרת בדים שקופים למחצה, אנשים בתוך הבית יכולים להביט החוצה, אך עוברי אורח מנועים מלהציץ פנימה. גם ההבדלה מעמעמת את אור השבת ומתאימה אותו. היא מאפשרת לאור השבת לחדור לשבוע. כעת יכולים ימות השבוע להביט בשבת וליהנות ממראה הקדוש במשך השבוע כולו.

כדי לשאת את השבת לתוך השבוע, אנו נכנסים עמוק למרכז נשמתנו ומפתחים קשר עם השבת – קשר המסוגל להתקיים מחוץ לשבת. אנו עושים מסיבת פרידה, הידועה גם בשם "מלווה מלכה", שמים את רגלנו בדלת ונהנים מחיבוק אחרון. אנו מחזיקים בה בחוזקה כדי לוודא שהיא תישאר עמנו במשך השבוע כולו. אנו מחזיקים עוד מעט קט, עד שהיא חודרת כל סיב בישותנו.

נשיקת פרידה, חיבוק והנפת יד. כל אחד מחושינו זקוק להיות חדור ברוח השבת. אנו לוקחים את היין אל פינו, נוגעים בבשמים ומריחים אותם, מביטים בלהבות המהבהבות ומנופפים להם, ומאזינים לברכת הפרידה לשלום המיוחדת של ההבדלה.

אין פלא שלהיפגש לוקח רגע, ונצח להיפרד.

ספר התורה המיוחד של יהודי דרנה - לוב

הסיפור היה לשיחת היום בעיר דרנה, בחבל קירינאיקה בלוב.
ערבי תושב המקום הופיע לפתע בשערי הישיבה,
בשעה שהתלמידים ישבו והקשיבו לשיעורו של ראש-הישיבה, ובפיו בקשה מוזרה.

זה היה עוד מאורע מופלא הקשור לספר-התורה המיוחד שהוחזק בידי קהילת יהודי דרנה. זה היה ספר-תורה עתיק-ימים, שבני קהילת דרנה זכו בו בנסיבות מופלאות.

לפי מיטב מסורת יהודי טריפולי ודרנה, נכתב ספר-התורה בידי עזרא הסופר בעצמו, וקדושה מיוחדת יוחסה לו. נדודים רבים נדד הספר. לאחר חורבן בית-המקדש השני, כאשר רבים מיהודי ירושלים גלו לאלכסנדריה שבמצרים, הצילו הם את הספר ונשאוהו עמם.

ברבות הימים גברו הפרעות שפגעו ביהודי מצרים, ובאחת המהומות חדר פורע לבית-הכנסת והצליח לחמוק ממנו וספר-התורה בידיו, בלי שיעלו על עקבותיו.

תכניתו של הרשע הייתה לעלות על אנייה השטה לארץ אחרת, ושם למכור את הספר תמורת הון עתק. סיפורו של ספר-התורה הקדוש נודע למרחקים, ולגנב לא היה ספק  כי בכל מקום יציעו לו היהודים סכומי כסף גדולים תמורתו. יום בהיר אחד עלה על הספינה, ובידו חפץ גדול, עטוף היטב בבד עבה. זה היה ספר-התורה.

אולם כאן התרחש דבר מופלא, שהפר באחת את כל תכניותיו. בעודו עומד על סיפון הספינה וספר-התורה בידו, התמלא זחיחות-דעת וברגע מסויים לא אחז בספר-התורה כראוי. הספר נפל מידיו היישר אל מי הים.

"אוי! מה עשיתי!", זעק האיש, אולם בלם מיד את פיו. הוא הבין כי אם יצטרך לספר על מה שקרה, יחשוף בעצם את מעשה הגנֵבה, שכבר התפרסם ברחבי המדינה.

יום אחד יצא אחד מנכבדי קהילת דרנה אל החוף, לשכשך מעט את רגליו במים, לחזות בגלי הים ולשאוף אוויר. ישב האיש על החוף והשקיף אל האופק. פתאום הבחין בדבר-מה גדול הנע עם הגלים ומתקדם לעבר החוף. מתוך סקרנות קם על רגליו והביט בחפץ המתקרב והולך.

היה קשה לנחש מהו החפץ הזה. הוא היה עטוף כולו בד עבה. האיש הוסיף להביט בחפץ ונדהם לגלות כי הוא נישא על הגלים היישר לעברו, הגיע עד אליו ממש ועצר במרחק הושטת יד, כאילו הוא קורא אליו: "אנא, עשה עמי חסד וקחני עמך".

בזהירות ובהתרגשות רבה הסיר האיש את כיסוי הבד מעל החפץ, ולא האמין למראה עיניו – זה היה ספר-התורה הקדוש המיוחס לעזרא הסופר.

יהודי דרנה הבינו כי הספר עשה מסע ארוך בלב ים, עד שהגיע אליהם ביד ההשגחה המופלאה. קדושתו גדלה בעיניהם שבעתיים, כאשר נוכחו שלמרות הימים הרבים שעברו על הספר בין גלי הים, לא נפגעה אפילו אות אחת מאותיותיו, והוא עמד בכשרותו המהודרת.

ספר-התורה הוכנס להיכל בליווי עם רב, בשירים ובמחולות, ומאז נשמר בקפדנות רבה. היום שבו הגיע אליהם הספר בדרך פלאית כל-כך היה ראש-חודש אלול, והוא נחוג מדי שנה בשנה בקהילת יהודי דרנה. בגלל קדושתו והניסים שאירעו לו קיבל הספר את הכינוי 'הַצְגִיֶיר מדרנה'.

קל אפוא להבין את התרגשותם של יהודי העיר כאשר התברר כי ספר-התורה ניצל שוב באורח מופלא. הסיפור מוגש על-פי עדותו של רבי משה אסרוסי, מגדולי רבני טריפולי, שהתגורר בעצמו כמה שנים בעיר דרנה, והיה מראשי הישיבה שם.

רבי משה אסרוסי היה באמצע שיעור לפני תלמידיו, בשעה שהופיע הערבי בפתח. זה לא היה דבר שבשגרה ברחוב היהודים, ובתחילה התלמידים נבהלו מעט. מי יודע מה זומם האיש, הרהרו בלבם. גם מראהו הגס ועיניו המגושמות הוסיפו לחשש.

"מה תבקש?", שאל רבי משה. הערבי השיב שהביא עמו כד שמן, והוא מעוניין לתרום אותו לבית-הכנסת, כדי שהקב"ה יסלח לו. דבריו עוררו את סקרנותם של הנוכחים והפיגו את חששם. רבי משה ביקש ממנו לגשת אליו ולהסביר את בקשתו.

נבוך ומבויש החל הערבי לספר: "אתמול בלילה, בשעה מאוחרת, חדרתי לבית-הכנסת, פתחתי את היכל-הקודש, והוצאתי את ספר התורה 'הַצְגִיֶיר'. כוונתי הייתה לברוח עמו לארץ רחוקה ולמוכרו שם. בעודי יורד במדרגות החשוכות של בית-הכנסת, וספר-התורה בידי, חשתי לפתע שאיני יכול לראות דבר. בתחילה היה נדמה לי כי עננים כיסו את אור הלבנה, החודר מבעד לחלונות, אולם ככל שניסיתי להתקדם הבנתי כי מאור עיניי פשוט נלקח ממני.

"ברגע הראשון נבהלתי מאוד, אבל מיד אחר-כך חדרה לתודעתי ההכרה, כי בגלל הספר הקדוש הגנוב שעמי הענישו אותי מן השמים ונטלו ממני את מאור עיניי. התחלתי לחזור לאחוריי. בקושי רב עלה בידי להתקדם, עד שהצלחתי לחזור ולפתוח את ההיכל ולהכניס את הספר בחזרה למקומו.

"באורח פלא, ברגע שמשו ידיי מארון-הקודש חזרה אליי יכולת הראייה. התרגשות ופחד מילאו אותי ומיד נדרתי נדר, כי מחר אתרום כד שמן לבית-הכנסת, למען יסיר האלוקים את כעסו מעליי ולא יענישני עוד".

הרב נטל מידיו את הכד ושילחו לביתו, וחזר ללימודו כאילו היה כאן דבר רגיל לגמרי. אולם בני הישיבה סיפרו את הסיפור ובתוך זמן קצר התפרסם הנס בכל העיר.
 

הרב והכומר
יהודי אחד ביקר בתיאטרון.
כאשר יצא, ראה שמצד אחד של התיאטרון עומד רב יהודי מוזנח שממלמל תהילים, ואילו מהצד השני עומד כומר מצוחצח והדור בגלימה מפוארת שמאיר פניו ליוצאים.
כל היוצאים נרתעו בסלידה מהרב היהודי, ופנו אל הכומר ונתנו לו מרשרשים ביד נדיבה.
לאחר שכולם הלכו להם, פנה היהודי אל הרב ונזף בו: "תראה איך הכומר לבוש יפה ולמה אתה לא לומד ממנו?".
צעק הרב היהודי אל הכומר: "מוישלה !! הנה עוד אחד שמנסה ללמד אותנו איך לעשות עסקים."

מלאך המוות
מלאך המוות חוזר מליברמן, כאשר קלשונו שבור וכנפיו מקוצצים.
איפה הוא, לא הבאת אותו? תמה הקב"ה.
אל תשאל, אומר לו מלאך המוות, ברגע שאמרתי לו שבאתי לקחת את הנשמה שלו הוא התנפל עליי, ואמר נראה מי ייקח את הנשמה של מי, בקושי נחלצתי מידיו.
ואיי וואי, אומר לו הברוך הוא, אני מקווה שלא אמרת מי שלך אותך.

ל”ג בעומר בסנטוזה
כמידי שנה נחגוג יחד את אירוע ל“ג בעומר ביום ראשון ה - 02.05 בשעה 16:30 בברביקיו למשפחות סביב המדורה המסורתית שתתקיים במועדון “בורה בורה“ חוף פאלוואן בסנטוזה. בתוכנית: כדורעף, כדור-רגל, ביליארד, שווארמה, נקניקיות, פופקורן, משחקים והפעלות לילדים, ועוד המון הפתעות. כרטיסים במחיר 15$ לאדם מעל גיל 3.

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה
הינכם מוזמנים להשתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיתקיים ביום ב' 12.04.2010, כח' ניסן תש"ע בשעה 19:30 ב“מנורה" קלאב - 71 Oxley

”בסוד הפרשה“ סדנא בעברית
הקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בסדנא חדשה העוסקת בפרשת השבוע במבט כללי ובמבט שני... וכל זה בעברית! ניפגש בימי חמישי בשעה - 21:00 בבניין הקהילה היהודית ה - J.B.C קומה 5. הסדנא בהנחיית הרב נתנאל ריבני.

החטיבה הישראלית
ביה"ס של יום ראשון

- החטיבה הישראלית, מרחיב את פעילותו גם במהלך השבוע בשעות אחה"צ. לרשותכם שני מסלולי לימוד: האחד - הקניית הקריאה והשני - שיג ושיח - פעילות חווייתית לילדים לחיזוק השפה הדבורה והעשרת אוצר המילים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות למנהלת ביה"ס - רויטל שלו: 91457931