THE JEWISH WELFARE BOARD

 "כסף או חיים"!

התפילה היהודית המפורסמת ביותר מופיעה בפרשת השבוע. "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" (דברים ד', ו'). "ואהבת את השם אלקיך" ממשיך הפסוק, "בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאודך".

רש"י, פרשן התנ"ך הדגול, מביא פירוש למילים "בכל מאודך" – בכל ממונך. אך אם אנו כבר הצטווינו לאהוב את השם ואף להיות מוכנים למסור את נפשנו, האם צריך הפסוק לעסוק גם בדבר חומרי כל-כך כמו כסף?

אלא שפירוש זה בא ללמדנו, שלצערנו יש אנשים המעריכים את כספם יותר מאשר את חייהם. לאנשים כאלה צריך לומר לאהוב את השם עם כל כספם.

בדרן אמריקני נודע מזמנים עברו, ג'ק בני, היה נוהג לצחוק על עצמו על חסכנותו המופרזת. פעם סיפר, שהלך בהרלם שבניו יורק בשעת לילה מאוחרת, ופתאום הרגיש חפץ מתכתי קשה וקר תקוע בגבו וקול גס וזועף נובח "את הכסף או את החיים!" כשלא ענה, ההוא לחץ את האקדח חזק יותר והקול הפך מאיים "את הכסף או את החיים!". בני השיב "רגע, אני מתלבט..."

וזו לא רק בדיחה. ישנם אנשים רבים, החל מקבלנים פרטיים בעיראק ועד לאיכרים בזימבבואה, שרודפים אחרי הזדמנויות עסקיות וקריירות ומעמידים את חייהם בסכנה.

התורה אומרת לנו, שאנו חייבים לאהוב את האלוקים בכל לבבנו, נפשנו, חיינו וכספנו – מה שאנו מעריכים ואוהבים הכי הרבה, עלינו להיות מוכנים להקדיש באהבה לבורא העולם.

השתתפתי פעם בטקס פדיון הבן ,במהלך הטקס אנו מוצאים שיחה מאוד מוזרה בין אבי הבן לבין הכהן. על פי התורה, כל בכור שייך לבורא עולם ולנציגו – הכהן. זה האחרון שואל את האבא: "מה אתה מעדיף, את בנך בכורך, או את המטבע בן חמשת השקלים שאתה חייב לתת לי עבור פדיונו"?

נו, איזו שאלה אבסורדית! איזה אבא נורמלי יעדיף לתת את הבן כדי לחסוך מטבע של חמשה שקלים? כולם כבר יודעים את התשובה מראש.

אך במציאות, זוהי שאלה רצינית מאד. נציגו של אלוקים שואל את אבי הילד: בחיי בנך העתידיים, מה יהיה בעל חשיבות עליונה? האם זה יהיה הילד או השקל? האם תשים דגש על עשיית כסף או על חיי משפחה? האם תגדל את הילד תוך שימת דגש על חומריות או על דברים משמעותיים יותר? אחרי הכל, זוהי באמת שאלה טובה – שאלה שהורים צריכים לשקול אותה ביישוב הדעת לפני שהם מגיבים.

כמה "חולי-עבודה" אנחנו מכירים שהם כה עסוקים בפרנסתם שהם שוכחים לחיות כמו שצריך. זכרו, מעולם לא היה אחד שבכה ברגעיו האחרונים "כמה חבל, לו רק היה לי יותר זמן לבלות במשרד"!.

אז קריאת שמע מזכירה לנו, שאת הערכים המרכזיים שלנו, עלינו לכוון אל הבורא ואל עבודתו.

גם לאלה שאינם חסכניים באופיים, כסף משחק תפקיד. המציאות היא, שזה אכן לא זול להיות יהודי, ודאי לא לחיות כיהודי. בין אם זה מחיריהם היקרים של המוצרים הכשרים והחינוך היהודי, או ההוצאות הנוספות על פסח, סוכות, תפילין ומזוזות – כל אלה דורשים מחויבות כספית מצדנו. כאשר אנו עושים מחויבות זו באהבה ולא מתלוננים על העלות הגבוהה הנדרשת מאיתנו בקיום המצוות, אזי אנו מקיימים את המצווה של "ואהבת את השם אלקיך בכל מאודך" – כספך ומשאביך.

אך אל דאגה, השם גם הוא אוהב אותנו.

החיוך השבועי

חשיבה שונה ומקורית, מובילה לעיתים לתוצאות רצויות.
איש עשיר יצא לספארי באפריקה עם כלב התחש שלו.
יום אחד הכלב הקטן הלך לאיבוד ביער.
פתאום רואה הכלב שנמר מתכוון לטרוף אותו. חושב במהירות "מה לעשות?!"
הוא רואה עצמות על האדמה, מתיישב לידן עם הגב לנמר,
תופס עצם בפה, וכשהנמר מתקרב אומר הכלב בקול,
"זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור...".
שומע הנמר את הכלב, עוצר בשנייה האחרונה ומבט אימה על פניו.
"זה היה קרוב... חשב הנמר, הכלב הזה כמעט אכל אותי..."
הסתובב וברח משם בזחילה.
על העץ ממעל ראה את הכול הקוף והחליט שזו הזדמנות
טובה בשבילו "לתפוס יחסים" טובים עם הנמר. רדף הקוף אחרי הנמר וסיפר לו איך הכלב עשה ממנו צחוק.
הנמר התעצבן ואמר לקוף לשבת לו על הגב כדי שיבוא
איתו ויראה איך הוא עושה מהכלב קציצות...
הכלב עוד לא הספיק להירגע, רואה פתאום מרחוק את הנמר חוזר עם הקוף על הגב שלו.
במקום לברוח החליט שוב להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו,
ושנייה לפני שהגיעו אליו אמר בקול,
"איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר..."

היום בו נפלו המחיצות

מעשה במשפחה – משפחת צלפחד.
בנות היו להם, אך לא בנים.
אבי המשפחה נפטר בדמי ימיו.
עבר זמן, בעזרת ידידים התאוששה המשפחה והחיים ממשיכים, ועתה מכרי המשפחה מודאגים.
היכן אירע המעשה? גבול ארץ ישראל.
מתי? 1273 לפני הספירה.
הדור שמסיים 40 שנות נדודים במדבר, כבר עומד על סף הכניסה לארץ ישראל – הארץ המובטחת.
מצבם מעורר דאגה, מדוע?
מאחר וחלקו של האב בארץ ימסר לבנות. מה יהי' אם אחת מאלו הבנות המחזיקות בחלק בתוך נחלת שבט מנשה תבחר להינשא לבחור ירושלמי, שם שוכן שבט בנימין?
הרי אז תעבור החלקה מתחום שבט מנשה לשליטה של משפחה משבט בנימין וכיצד תישמר חלוקת הארץ?
הפתרון
מניעת נישואי תערובת.
כלומר – אין ערבוב בין השבטים, כל בני ובנות השבט ינשאו רק בינם לבין עצמם.
כך הוקמה מחיצה המפרישה ומבדילה בין שבט אחד לחברו.
עברו שנים, תקופה ארוכה חלפה לה והתקנה ממשיכה. כל שבט מכונס בתוך עצמו.
עד שנפל דבר בישראל – מנהיגי וחכמי ישראל לימדו והדריכו, כי בטעות ביקשו לשמור על ההפרדה, ללא הצדקה הוקמו מחיצות בין שבט לשבט.
תקנה זו – הסבירו – נועדה רק עבור דור הנכנסים לארץ אך לא נועדה עבורנו – הצאצאים שלהם.
אנו , אין מחובתנו לשמר חלוקת הארץ במתכונתה האורגינלית. לנו מותר להינשא זה לזה.
מתי אירע הדבר?
ביום ט"ו באב.
ופתאום התבשרו הרווקים והרווקות כי מספר האפשרויות להכיר ולהתאים גדל פי 11.
אם כן זהו יום שמחתם של הרווקים והרווקות. ומה לכל העם לשמוח? ומה לנו לדורות הבאים לזכור ולציין יום זה?
יום הפלת מחיצות בין חלקי העם!
כי אין דבר כאוב כמו כאב הפילוג.
אין דבר קשה כמו מחיצות בין חלקי העם.
ואין דבר יותר חיובי ויותר שמח מביטול המחיצות בין שבטים וקבוצות.
אולי יש לנו שוני בגישה, בתפיסה או באורח החיים. אבל מחיצות?!
ט"ו באב הוא יום ביטול המחיצות ועליו נאמר – לא היו ימים טובים לישראל כדוגמתו.
כי יום בו הושג הישג גדול זה של ביטול מחיצות הוא יום טוב שאין כמותו!

התנאי שהופר 

הכול כינו אותו 'שמשון המתמיד'. הוא למד אצל רבי משה מקיצס, שהתגורר במז'יבוז', עירו של הבעל-שם-טוב. רבי משה הקדיש את כל עיתותיו ללימוד התורה, ולכן לא טרח מעולם לבקר בבית-מדרשו של הבעש"ט. חס היה על ביטולה של תורה.
יום אחד הקשה שמשון קושיה עצומה בגמרא. שבועיים נטרד רבי משה בקושיה ולא הצליח לתרצה. כעבור שבועיים, בליל שבת-קודש, ראה בחלומו את הבעש"ט לומד בגמרא המדוברת, ובלימודו פותר את הקושיה.
הוא התעורר נרעש כולו ורצה להבטיח שיזכור את התירוץ. ליל שבת עכשיו, אסור לכתוב או להדליק נר. הוא התלבש, יצא והגמרא בידו לרחוב ועיין בה לאור הירח. שוב ושוב שינן את התירוץ, ולא פסק מלהתפעל מעומק ההסבר.
באותה שבת חש משיכה עזה ללכת לבית-מדרשו של הבעש"ט. בשעת המנחה כבר לא היה יכול להתאפק. הוא נכנס פנימה ועמד בפינה. עברו כמה רגעים, והנה הבעש"ט מזכיר את דברי הגמרא המוקשים ומתרצם להפליא, בדיוק כפי שתירץ לו בחלומו!
בקושי הצליח רבי משה לעמוד על רגליו, ואז שמע את הבעש"ט מוסיף ואומר, כי לעיתים מה שנראה בעינינו ביטול תורה הוא המביא באמת לידי קיום התורה... רבי משה הבין שהדברים מכוּונים אליו. מיד בצאת השבת ניגש אל הבעש"ט והביע את רצונו להימנות עם חסידיו.
יום אחד בא אל הבעש"ט יהודי אמיד מהעיר קמיניץ, ר' אהרון שמו. הוא בא לבקש חתן בן-תורה לבתו. שלחו הבעש"ט אל רבי משה מקיצס, ורבי משה בחר בעבורו את שמשון המתמיד. שמשון הסכים לשידוך בתנאי אחד: שיוכל לשבת על התורה כל ימיו.
בהגיע מועד החתונה נסע שמשון עם רבו לקמיניץ, והחתונה נערכה ברוב ששון ושמחה. אחרי החתונה ישב החתן כל היום בבית-המדרש ועסק בתורה. כך עברה השנה הראשונה, לשמחת כל הצדדים.
יום אחד החלו חברותיה של האישה הצעירה להקניטה. הן סיפרו על הרווחים הגדולים שצברו בעליהן במסחרם, בעוד בעלה יושב בבית-המדרש. החלה האישה ללחוץ על בעלה לצאת לעולם המסחר. היא רתמה למשימה גם את אביה ועוד בני משפחה. החתן ניסה להסביר כי התורה היא הסחורה הטובה ביותר, וכי רק בתנאי זה הסכים לשידוך, אך הללו המשיכו בהפצרותיהם, עד שנאלץ החתן להיכנע.
חותנו מסר לו סחורה, עם מרכבה ומשרתים שילווהו, ושלחו ליריד הגדול בבלטה. כאשר הגיע לבלטה מכר את הסחורה, ומהרווח הוציא סכום נכבד ומסרו למשרתים, בעבור אשתו. הוא אמר שברצונו לנסוע לבדו לאודסה, כדי לקנות סחורה. כששבו המשרתים והכסף בידם, שמחו החותן והאישה הצעירה. הנה, החתן נדבק בחוש המסחר ויצא לעסקים.
עברו שבועות וחודשים, ואין כל ידיעה מהחתן. עברה שנה, והחותן שיגר שניים ממשרתיו למצוא את החתן באשר הוא. הוא מסר בידם מכתב בעבור רב העיר שבה יימצא החתן, בבקשה לקבל מהחתן גט בעבור האישה העגונה.
שני המשרתים עברו מעיר לעיר, חיפשו בבתי-המדרשות ולא מצאוהו. הם הגיעו למסקנה כי כנראה מת או נרצח, וכל מאמציהם לריק. ר' אהרון הבטיח להם שכר נכבד אם יביאו את הגט. החליטו אפוא להוציא במרמה גט חתום כביכול מאת החתן שמשון.
אמרו ועשו. אחד המשרתים בא לעיר רשקוב והזדהה בַשם שמשון. כעבור זמן בא לעיר חברו והחל לשאול אם יש בעיר אברך זר ושמו שמשון, שעיגן את אשתו. מיד הביאו את 'שמשון' אל רב העיר, ושם 'הודה' שהוא אכן החתן הנמלט. הרב דרש ממנו לכתוב גט לאשתו העגונה, והוא נענה.
ה'שליח' מיהר לצאת מהעיר, וכעבור זמן יצא ממנה גם 'שמשון'. השניים חברו זה לזה ושבו לקמיניץ. הגט נמסר לאישה והשניים קיבלו שכר הגון מאת ר' אהרון. עבר זמן והאישה השתדכה עם סוחר, והחתונה נקבעה לעוד שלושה חודשים, ביום הראשון שלאחר שבת נחמו.
במוצאי שבת נחמו ביקש הבעש"ט מרבי משה מקיצס להתלוות אליו לנסיעה. הם עלו אל העגלה והסוסים פתחו בדהרה וגמאו מרחקים. עם שחר עצרה העגלה ליד בית מזיגה. שם, בחצר הבית, נראה האברך ר' שמשון יושב ומלמד שני נערים תורה.
ר' שמשון סיפר, כי מאחר שלא היה יכול לשאת את הלחצים לעסוק במסחר, החליט לעזוב את אשתו ולהימלט למקום שבו לא יטרידוהו. הוא מצא לו פרנסה מהלימוד עם שני הנערים האלה, וכך היה יכול להגות בתורה באין מפריע.
"האם אתה יודע כי אשתך עומדת להינשא מחר לאדם אחר, על סמך גט מזוייף?", שאל הבעש"ט.
ר' שמשון נחרד. "בוא עמי מיד ובעזרת ה' נמנע את המעשה הנורא", הורה לו הבעש"ט.
עלה ר' שמשון לעגלה והם יצאו מיד לקמיניץ. שם הורה הבעש"ט לקרוא לרב העיר ולמשרתים שהביאו את הגט. בבואם, החל הבעש"ט לחוקרם, וכעבור שעה קלה הודו כי זייפו את הגט. או-אז הציג הבעש"ט את הבעל האובד – ותיהום כל העיר.
את סעודת החתונה הציע הבעש"ט לתת לעניי העיר, ולר' שמשון ואשתו המליץ לחזור לחיי השלווה שהיו במעונם. "לקחתם אותו לחתן בתנאי שיעסוק בתורה", אמר הבעש"ט לר' אהרון. "שמרו על התנאי ותרוו רוב נחת מהזוג הצעיר".

חדש ”מעריב“ בסינגפור
שרות מיוחד לסינגפור במיוחד בשבילך, מעריב עיתון סוף שבוע כולל מוספים
משלוח עד פתח הבית בכל יום שישי
להזמנות:   http://www.books2me.com/maariv.html

החטיבה הישראלית
ביה"ס של יום ראשון - החטיבה הישראלית, מרחיב את פעילותו גם  במהלך השבוע בשעות אחה"צ. לרשותכם שני מסלולי לימוד: האחד - הקניית הקריאה והשני - שיג ושיח - פעילות חווייתית לילדים לחיזוק השפה הדבורה והעשרת אוצר המילים. 
לפרטים נוספים ניתן לפנות למנהלת ביה"ס - רויטל שלו: 91457931

דרושה:

מורה ישראלית נמרצת לבית הספר של יום ראשון ה“חטיבה הישראלית“ לשנה"ל הבאה. תנאים טובים למתאימה. לפרטים נוספים: רוויטל שלו - 91457931