NEWSLETTER Israeli in singapore ישראלי בסינגפור -131
|
|
מרגיש בביתאומות יוצאות בגללו למלחמה, משפחות חותמות על משכנתא גדולה ל- 30 שנה כדי לקנות אותו. חכמי התלמוד הרחיקו לכת ואמרו ש"אדם ללא בית אינו קרוי אדם".
בית הוא לא רק קורת גג כמחסה מפני הגשם, קירות להרחקת אורחים בלתי רצויים, מטבח שבו מבשלים ומיטה בה ישנים. גם משרדים, בתי מלון ומסעדות יכולים לבצע תפקידים אלה, אולי טוב יותר מכל בית. אך רק בבית אדם מרגיש "בבית". הבית הוא המקום בו תוכלו לעשות פרצופים מול המראה, ללבוש סוודר ישן עם חורים ולאכול מאכלמשונה כמו חמוצים עם חמאת בוטנים – רק משום שככה בא לך.
גם ה' רוצה בית – מקום שבו הוא יוכל להיות עצמו, להרגיש חפשי ללא מעצורים. חכמי החסידות שואלים: מדוע ברא ה' את העולם הגשמי? מה יכול הקיום שלנו, הגס, המוגבל והמלא סכסוכים, לתת לו שהוא לא יכול לקבל מהעולמות הרוחניים שברא? והם עונים: ה' ברא את העולם הגשמי משום שהוא רוצה בית – מקום שבו הוא יכול לעשות דברים, רק בגלל שסתם התחשק לו.
הבית הראשון של ה' היה בן שני חדרים. לפי שמות פרק כ"ה, הבית האלוקי היה עשוי מהחומרים הבאים: זהב, כסף, נחושת, צמר כחול סגול ואדום, פשתן, עורות עיזים וחיות שונות, ועצי שיטים. המשכן נבנה לפי מידה מתוך מפרט טכני מפורט שניתן למשה בהר סיני. המשכן היה ממוקם במרכז מחנה ישראל במדבר, ותוכנן כך שניתן יהיה לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש, היות והם נדדו ממקום למקום במשך ארבעים שנה, החל מיציאת מצרים ועד לכניסה לארץ ישראל. מאוחר יותר, נבנתה גרסה גדולה וקבועה יותר בהר הבית בירושלים.
ה' אמר למשה: בראתי חכמה, בינה ודעת, וביצירות אלו שוכן שכלי. בראתי אהבה, צדק ורחמים, ובאלה שוכן אופיי. בראתי יופי, הוד ותפארת, ובאלה אני משקיע את אישיותי. אך אף אחד מאלה אינם מהווים בית עבורי, כמו המשרד בו אתה עובד או הקניון בו אתה עורך קניות. לכן בראתי חומר גשמי, שהוא הדבר הכי לא-אלוקי שאותו יכולתי להגות – כדי שיהיה לי מקום בו אין לי תפקיד מוגדר או מאפיין מסויים. מקום המיועד רק כדי להגשים את רצוני.
כאשר אתה לוקח את הזהב שלך (דברי המותרות של העשירים), הכסף שלך (רכוש נטול רגשות של המעמד הבינוני) והנחושת שלך (הפרוטות של העניים) ומשתמש בהם כדי להגשים את רצוני, בנית לי בית.
|
|
||||||||||
|
ראית מעשה לא מוסרי, איך להגיב? ערב אחד, כשישבתי במסעדה בניו-יורק, הבחנתי במשפחה הסועדת בשולחן הסמוך. "כמה נחמד", חשבתי לעצמי, "זוג נחמד הלוקחים את שלושת ילדיהם לבלות יחדו בערב נהדר". אבל אז הבחנתי במשהו מטריד מאוד. האב נזף בילד הקטן – שנראה כבן 9-10 – והעניק לו סטירת לחי מצלצלת. ניסיתי להתעלם מן הסצנה והפניתי את מבטי, אך תחושת המתח באוויר הקשתה עליי לעשות זאת, במיוחד שהאישה והבעל החלו להתווכח. ככל שחלפו הרגעים היה ברור שלא מדובר במקרה חריג אלא במשפחה שלא מתפקדת כהלכה. לא הייתי זקוק להכשרה פסיכולוגית כדי לראות שילדים אלו חיים בסביבה פוגענית ומתעללת – אב עצבני ואם חלשה וחסרת אונים. האווירה שנוצרה הייתה איומה. יכולתי לחוש את המרירות, הזעם והפחד חודרים ומשתלטים על השולחן הסמוך לי. לא היה לי ספק שהילדים התמימים הללו חשופים למתקפה מתמשכת בביתם שלהם. מה עליי לעשות? לא יכולתי להמשיך לשבת שם ולנעוץ את המזלג בסטייק העסיסי (או במה שהיה מונח אז על צלחתי) כאילו לא אירע מאום, אדיש לכאבם של הילדים.
האם עליי לגשת לאב ולדבר אתו? אין ספק שהוא לא יקבל זאת בברכה – אדם זר לו לחלוטין המתערב בענייניו הפרטיים. אך האם זה משנה? האם עליי לשבת בשקט כשאני רואה התנהגות שכזו? ואולי ההתערבות שלי רק תקניט אותו עוד יותר ולאחר מכן הוא יכלה את זעמו בבני המשפחה? ובכלל, מה אוכל לומר בכמה דקות לגבר מתעלל כך שהדבר יעזור איכשהו לו ולילדיו? ושוב, האם בגלל סיבות אלו מותר לי להפנות את הגב ולהתעלם ממה שקורה אף שאני מודע לחלוטין לפשע המתבצע כאן? האם עליי לדבר אל האישה והילדים? או להתריע בפני הרשויות על הסכנה הפוטנציאלית? האם לעשות זאת כשאין לי כל הוכחה זה מעשה אתי? אחרי הכל, לא הכרתי את המשפחה הזו. לא היה לי כל ידע ממקור ראשון על אורח חייהם בבית. האם אוכל לעשות מעשה כשאני מונחה פשוט על-ידי האינסטינקטים שלי? מצד שני, אולי אוכל למנוע בכך התרחשות נזק כלשהו?
אתם רואים – העניין רחוק מלהיות פשוט.
מה הייתם עושים במקומי?
מה היה עושה אברהם אבינו?אתה עד למעשה לא מוסרי, איך להגיב??
ניתן לשאול שאלה זו לגבי כל צורה של התנהגות לא הולמת שאנו עדים לה. מהו הדבר הנכון לעשותו – להתערב או לא?
אתה רואה עמית בעבודה גונב כסף מהחברה בה אתם עובדים. האם תתעלם ממנו, תדווח עליו או תתעמת אתו? אתה יודע שהשכן שלך מתעלל באשתו. איזו פעולה עליך לנקוט, אם בכלל?
התורה נותנת הנחיות שונות ביחס לאחריות שיש לנו לא לעמוד מן הצד ולהתעלם מפשע המתבצע נגד עינינו, וכן להזהיר אחרים בפני סכנה העלולה להתרחש. כמו כן יש לנו מחויבות לנזוף באדם חוטא, קודם כל – באופן פרטי ובעדינות, ואם זה לא עוזר עלינו להוקיעו בפומבי. אבל יישום החוקים הללו דורש ניתוח המצב לפי המקרה הספציפי. איך תופסות דוקטרינות אלו לגבי המקרה שקרה לי במסעדה? אם ההתערבות שלך לא תעזור לפתור את הבעיה ואולי אפילו תחריף אותה, האם צריך להתערב במתרחש או לא? ואם אינך בטוח שהתבצע פשע, האם אתה יכול לשפוט בכלל? הרי לכל אדם יש חזקת חפות. האם תוכל לפעול כשאתה מתבסס על תחושות בלבד שקיימת בעיה רצינית?
בעבר הייתי עד לריב בין שני אנשים באמצע התפילה. אספר לכם מה עשיתי אך ראשית ברצוני לכתוב על עקרון מפתח המבוסס על ערכי התורה האוניברסליים ועל גישתה הרגישה בצורה יוצאת מן הכלל ליחסי אנוש, כפי שייצג זאת אברהם אבינו.
בראש ובראשונה, אברהם גילה יחס נדיב וטוב לב לכל אדם שפגש בו. בין שהיו ידידים או זרים לו, בני משפחה או אורחים, אויבים או בני ברית. הוא אפילו התפלל בעבור האנשים החוטאים מסדום.
הדבר הראשון שעשה אברהם היה לפתוח את ביתו – אוהלו היה פתוח מכל ארבעת עבריו – ולקדם בברכה אורחים מכל כיוון גיאוגרפי או אידיאולוגי ממנו באו. התלמוד מספר שלאחר שהאכיל את אורחיו נהג לבקש מהם באדיבות לברך את בורא העולם על הארוחה באמרו "וכי משלי אכלתם? הלא הכול שייך לבורא העולם." (תלמוד, סוטה י, ב).
האקסיומה היא שרק דרך כך שקודם כל תאהב את זולתך תוכל להביא אדם זה לאהוב את האלוקים. הדרך הטובה ביותר לסייע למישהו לשפר את דרכיו היא לגלות אהבה כלפיו – לא כמין גימיק או מלאכותיות שנועדו לרכך את האדם כך שתוכל לנזוף בו, אלא בעזרת אהבה פשוטה, אמיתית וכנה – להראות שבאמת איכפת לך.
מה באמת שוכן בלב ההתנגדות שחש כל אדם לשמיעת תוכחות? גאווה, פחד להיות נשפט, בושה וחשיפה.
מצד שני, מה באמת מניע אותנו לנסות לתקן מצב העושה עוול למישהו? תכופות זה עשוי לבוא מיוהרה, משיפוט ומתחושת עליונות שלנו. יתכן אפילו שאתה נהנה ללעוג לאחרים. אם דברי התוכחה שלך נאמרות בגישה פטרונית ומתנשאת, היה סמוך ובטוח שלא תהיה להן כל השפעה.
אולם, אם האדם האחר ירגיש שמלותיך באות מן הלב, שבאמת ובתמים איכפת לך ממנו, הוא עשוי להיות פתוח לשמוע את מה שיש לך לומר.
יותר מדי ביקורת מורעפת על אנשים מתוך כוונות שגויות או רעות. מסיבה מוזרה כלשהי, אנשים נהנים תכופות למתוח ביקורת על אחרים. לעתים זה מתוך חוסר ביטחון ולפעמים כדי לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר ביחס לעצמם. כך או כך, זו תכונה מכוערת.
התנאי החשוב ביותר בטרם תתערב במקרה כלשהו הוא שאתה עצמך תבוא בגישה לא אנוכית ואוהבת, וכי תחוש אכפתיות אמיתית ביחס לסיטואציה, כלומר שהיא תיגע ללבך באמת ובתמים.
תוך זכירת כל הדברים הללו, ניגשתי לשני האנשים שהתווכחו בבית הכנסת וביקשתי רשות לומר משהו. שניהם נבהלו ופנו אלי ושאלו מה אני רוצה. אמרתי בנעימות שהייתי רוצה לשאול אותם משהו כשיהיה להם רגע פנוי. אולי בשל גורם ההפתעה – הם לא חשבו שזה יקרה – או פשוט מתוך אדיבות פשוטה, הם חדלו להתווכח וחיכו לדבריי. כל שאמרתי היה, "ממרחק נראה לי שאתם ידידים טובים המתווכחים ביניכם. אני תמה האם אוכל לעזור לכם לפתור את הוויכוח. הסיבה שאני פונה אליכם היא כיוון שאני וכמה אנשים נוספים כאן מנסים להתפלל והוויכוח שלכם מפריע לנו".
אחד משניהם השיב באגרסיביות, "נושא שיחתנו אינו מעניינך". בעודו אומר זאת יכולתי לראות שהאחר קצת מתבייש ונסוג מן השיחה.
אף שאינני מאמין שפתרתי את הבעיה, הצלחתי למוסס אותה לאותו הרגע. ומי יודע, אולי יצא מזה משהו חיובי...
באירוע שקרה במסעדה, למרבה הצער, אני מודה שלא עשיתי כלום. במבט לאחור, אני מרגיש שהייתי צריך לומר משהו לאב. אך מסיבה כלשהי, באותו זמן, לא יכולתי להביא את עצמי לעשות זאת. אינני יודע מדוע. עכשיו כשאני חושב על כך, היה זה משום שחשתי אי נוחות רבה, ואולי פחדתי מן התוצאות האפשריות של ההתערבות שלי. לדאבון לבי, אולי אילו היה לי יותר איכפת והייתי רגיש יותר לסיטואציה, הייתי מצליח להתגבר על ההתנגדות הפנימית שלי ופשוט קורא לאב הצידה ואומר לו:
"יש לך ילדים מקסימים כל כך, נשמות עדינות כל כך. אלוקים ודאי מאוד אוהב אותך אם הוא נותן לך לטפח ולהגן על אוצרות כאלה. מאוד כואב לי לראות שהילדים האלה גרמו לך לצעוק עליהם".
אפילו אם האב היה אומר לי להסתלק מענייניו, הייתי מתעקש ואומר לו, "אני יודע שאולי זה לא ענייני, אך אנא הקשב למה שאני אומר לך. הילדים שלך הם פשוט כל כך, כל כך עדינים ורכים..."
האם זה היה עוזר? מי יודע? אך בוודאי שזה לא היה מזיק...
מה היית אתה עושה?
הערותיכם והצעותיכם לדיון קריטי וחשוב זה תתקבלנה בברכה. אנא שתפו אותנו במחשבותיכם.
מצבה כשרה לפסח? המחזה היה סוריאליסטי משהו. באמצע בית קברות נוכרי בנמביה פסע רב מעוטר בפיאות וזקן לצד שחורה מקומית.
"הנה, עוד רגע ונגיע" היא הפצירה ברב שפסע אחריה משתומם.
היא נעצרה ליד אחת המציבות. "זו המצבה של בעלי" היא אמרה בדמעות. "הוא היה שמח מאוד לדעת שרב יבקר בקבר שלו".
הרב סקר את המצבה. בראש המצבה, באותיות הפוכות, נכתב: "כשר לפסח".
מה גרם למשפחה לחקוק צמד מילים משונה זה?
האישה הסבירה כי במשך שנים רבות היא חיה עם בעלה שהיגר מלונדון, אך הוא מעולם לא סיפר לה על מוצאו. רק על ערש דווי הוא חשף כי הוא יהודי וביקש ממנה להזכיר זאת במצבה שתקים על קברו.
הפריט היהודי היחיד שהיה ברשותו היה חפיסת מצות עליה שמר במשך השנים. הוא הצביע על צמד המילים "כשר לפסח". "אנא חקקי זאת על מצבתי", אמר. היה זה המשפט האחרון שלו.
|
|||||||||||
EXSODUS חוויה בלתי נשכחתביום ראשון ה - 21.03 בשעה - 12:30 מייד אחרי ה“סאנדיי סקול“ תתקיים אפיית המצות המסורתית לילדים, במועדון המנורה בתוכנית: מופע יציאת מצריים,אומנות לחג, מצה והגדה אישית לכל ילד.ועוד המון הפתעות. לפרטים והרשמה: לינדה - 63372189#105
”שבתון“ שבת הגדולשישי בערב ה– 26.03.10 אחרי תפילת ערבית יתקיים אי‘ה שבתון שבת הגדול
השבתון יתקיים בבנין הקהילה ה- J.B.C חוויה של שירים, אוכל אוטנטי ויין טוב. הכניסה בתשלום סמלי: משפחה כולל ילדים מתחת לגיל 12 - 50$, ילדים מעל גיל 12- 10$, מבוגר - 25$, סטודנט 15$. תיאום מראש חובה: לינדה - 63372189#105 shabbathjbc@jwb.org.sg ליל הסדרכולם מוזמנים להסב לשולחן ליל הסדר המסורתי בבניין ה-J.B.C קומה 5. שיתקיים ביום שני ה - 29/03/10, ולחוגגים יום טוב שני של גלויות גם ביום שלישי ה - 30.03.10 מייד לאחר תפילת ערבית סביב שולחנות ערוכים במצות, יין, אוכל משובח וכשר לפסח כמובן.
מחיר השתתפות מבוגר -35$, משפחה כולל ילדים מתחת ל 12 - 100$, ילד מעל 12 - 10$ וסטודנט 25$. חג שמח חדש! ”בסוד הפרשה“ סדנא בעבריתהקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בסדנא חדשה העוסקת בפרשת השבוע במבט כללי ובמבט שני... וכל זה בעברית! ניפגש בימי חמישי בשעה - 21:00 בבניין הקהילה היהודית ה - J.B.C קומה 5. הסדנא בהנחיית הרב נתנאל ריבני.
ב‘מכבי‘ סינגפור פותחים עונה שלישיתמכבי סינגפור פותחת עונה שלישית של הצלחה! התוכנית כוללת אימונים מקצועיים ומשחקי ליגה. אימוני הכדור-סל נעשים על ידי מאמן ליגה מקצועי. בעתיד הקרוב ייפתחו חוגים בענפים נוספים. לפרטים נוספים והרשמה מראש ב - maccabi_singapore@hotmail.com
החטיבה הישראליתביה"ס של יום ראשון - החטיבה הישראלית, מרחיב את פעילותו גם במהלך השבוע בשעות אחה"צ. לרשותכם שני מסלולי לימוד: האחד - הקניית הקריאה והשני - שיג ושיח - פעילות חווייתית לילדים לחיזוק השפה הדבורה והעשרת אוצר המילים. לפרטים נוספים ניתן לפנות למנהלת ביה"ס - רויטל שלו: 91457931
דרושים: דרושה מורה ישראלית נמרצת לבית הספר של יום ראשון ה“חטיבה הישראלית“. תנאים טובים למתאימה. לפרטים נוספים: רוויטל שלו - 91457931
|
|
||||||||||
|